>>
1. קויוס (KOYOS) וההתאמה לליברטאד
אלי בן-מאיר, בעלי קויוס, הגיע מאמ"ן אך החברה שלו פועלת בדיוק בתחום שקרן ליברטאד הגדירה כיעד אסטרטגי: Personality Profiling וניתוח אוטומטי של דפוסי התנהגות ברשת.
הקשר: ליברטאד פרסמה בקול הקורא הראשון שלה דרישה לטכנולוגיות ל"זיהוי אוטומטי של מאפיינים אישיותיים על בסיס דפוסי פעולה ברשת". זוהי בדיוק הליבה המבצעית של קויוס, המשמשת לפי החשד בקמפיינים של פרספשן.
2. חברות נוספות המקושרות לקרן ולרשת "קטארגייט"
למרות שהקרן לא מפרסמת שמות, אלו התחומים והחברות ששמם עלה בהקשר של השקעות המוסד או פעילות בוגריו בפרשה:
Cybergym (סייברג'ים):חברה שצמחה מתוך הקשרים של בוגרי מערכת הביטחון. למרות שהיא עוסקת באימון סייבר, היא חלק מהאקו-סיסטם של חברות המייעצות למדינות זרות (כולל במפרץ) בחסות הניסיון הישראלי.
XM Cyber: חברה שהוקמה על ידי תמיר פרדו (ראש המוסד לשעבר). למרות שאינה "חברת ליברטאד" רשמית, היא מייצגת את המודל של חברות הגנה/תקיפה שבוגרי הארגון מקימים ושיכולות לקבל תמיכה או רישיונות שימוש מהארגון.
חברות בתחום ה-NLP וה-Big Data: ליברטאד מחפשת חברות שעוסקות ב"תמצית מסמכים וקיטלוג אוטומטי בשפות זרות" (NLP). חברות כמו AnyVision(בתחום זיהוי פנים) או חברות ניתוח טקסט אנונימיות הוקמו על ידי יוצאי יחידות טכנולוגיות שנתמכו על ידי הקרן.
3. הקשר המבני בפרשה
החברות שציינת (נובארד, לגאסי, קויוס) אינן רק "חברות פורטפוליו" של הקרן, אלא מהוות את ה זרוע העסקית של האסטרטגיה של יוסי כהן:
1. ליברטאד נותנת את המימון הראשוני והגישה לטכנולוגיה.
2. החברות (כמו קויוס) מפתחות את הכלים.
3. יוצאי המערכת (בייטנר, סאיג, מרדכי) מוכרים את הכלים והשירותים הללו למדינות כמו קטאר תחת כסות של "ייעוץ אסטרטגי".
חיפוש בתיקי החקירה ובפרסומים המדינתיים סביב קרן ליברטאד (Alona Libertal Razad) ופרשת קטארגייטמעלה רשת של חברות שזכו למימון או לשיתוף פעולה הדוק עם המוסד בתקופת יוסי כהן. חלקן קשורות ישירות לדמויות שציינת, וחלקן מהוות את ה"תשתית" הטכנולוגית שאיפשרה את קמפייני ההשפעה.
להלן החברות הבולטות המקושרות לקרן ליברטאד ולרשת המדוברת:
1. החברות הטכנולוגיות המרכזיות
KOYOS (קויוס): כפי שציינת, היא הליבה. היא קיבלה תמיכה וגישה לידע בזכות התמחותה ב"פרופילינג" (בניית פרופיל אישיותי דיגיטלי), תחום שליברטאד הגדירה כעדיפות עליונה.
Centraleyes (סנטרל-אייז):חברה נוספת שבה אלי בן-מאיר מעורב. היא עוסקת בניהול סיכוני סייבר ורגולציה (GRC). הקשר שלה לפרשה נובע מהשימוש בפלטפורמה שלה כדי "להלבין" פעילויות איסוף נתונים תחת מעטפת של הגנת סייבר.
D-ID: חברה שקיבלה מימון מליברטאד ועוסקת בטכנולוגיית "Deep Fake" ודיבוב תמונות. הקשר לפרשה: נבדק חשד כי טכנולוגיות דומות שימשו את פרספשן (אינהורן) ליצירת סרטוני תעמולה ודמויות פיקטיביות ברשתות החברתיות במסגרת הקמפיינים בחו"ל.
2. זרוע המודיעין והסייבר ההתקפי
למרות שליברטאד מציגה את עצמה כקרן אזרחית, היא משקיעה בחברות שמהוות "דואל-יוז" (שימוש אזרחי וצבאי):
Cognyte (קוגנייט): חברת בת לשעבר של ורינט. בכיריה מקושרים לרשתות הייעוץ הביטחוני במפרץ.
Black Cube (בלאק קיוב): למרות שאינה "חברת ליברטאד" רשמית, היא פועלת באותה שיטה של הפעלת בוגרי מוסד (כמו פיני מיידן או דוד סאיג) למשימות איסוף מודיעין עסקי והשפעה. שמה עלה בפרשה בהקשר של איסוף חומרים נגד יריבים של הממשל הקטארי באירופה.
3. חברות התשתית והפיננסים (הקשר ללגאסי ונובארד)
כאן החיבור הוא פחות טכנולוגי ויותר מבני:
Israel Legacy Partners (לגאסי): החברה של גיל בירגר ופיני מיידן. היא אינה חברת טכנולוגיה, אלא חברת אחזקות וייעוץ שמשקיעה בחברות שיוצאות מליברטאד. היא משמשת כ"גוף מאחד" (Aggregator) של טכנולוגיות ביון ישראליות עבור לקוחות זרים.
Hardnov (הארדנוב): החברה המשותפת לפולי מרדכי, שי בייטנר וקבוצת תדהר. החברה משתמשת בטכנולוגיות ניטור של חברות נתמכות-ליברטאד כדי לאבטח פרויקטים של תשתיות ונדל"ן בקטאר.
הממצאים מהמסמכים המשפטיים (2025)
במסגרת החקירה, נמצאו ראיות לכך שחלק מהכספים שעברו מג'יי פוטליק ומהממשל הקטארי זרמו דרך חברות קש לחשבונות המזוהים עם פיתוח טכנולוגי בתוך החברות הללו.
הנקודות המרכזיות שעלו בחקירה:
1. הסוואת המימון: קטאר השקיעה ב"קרנות הון סיכון" ישראליות שהשקיעו בחברות של בוגרי מוסד (כמו קויוס), וכך הכסף הגיע למערכת "בצורה נקייה".
2. ניסוי כלים: הקמפיינים שניהלו אינהורן ואוריך בחו"ל (סרביה, אפריקה) שימשו כ"מטווח" לניסוי הטכנולוגיות שפותחו במימון ליברטאד, לפני שהן יושמו בישראל ובקמפיין הקטארי.
>>