לפני בדיוק שנה, ב-5.6.25, התפוצץ מטען רב עוצמה, והביא לקריסת מבנה בחאן יונס.
הפיצוץ גבה את חייהם של ארבעה לוחמים - רס״ם חן גרוס, סמ״ר יואב רוור, רס״ל תום רוטשטיין וסמ״ר אורי יהונתן כהן.
מרגע פרסום תמונתו של אורי, נשביתי בקסם שלו.
צעיר יפהפה, חיוך מהפנט, עיניים חומות, שתי גומות, גבריות מחוספסת, משולבת חוכמה ורוך.
לאזכרה לציון שנה לנפילתו של אורי, הגיעו א.נשים בחולצות שחורות, עם תמונתו של אורי והמשפט הקצר ״איך אפשר שלא להתאהב בך״.
והם.ן צודקים.
אי אפשר שלא להתאהב באורי.
בצעיר שזכה לכינוי ״א. חיוכים״, הגבר החזק, השטותניק, החכם, בעל הלב הענק, בן בכור למופת, אח גדול דואג ותומך, בן זוג אוהב, חבר לחיים, שטרף את החיים כפי שטרף סטייקים טובים.
בחייו ובמותו, אורי מהווה מקור גאווה עצום למשפחתו ולכל מי שהכיר אותו.
אמו יערה, אמרה הבוקר באזכרה, כי אין לה מילים. אך חזרה על המשפט שהייתה אומרת לאורי בכל הזדמנות - ״אני מתפוצצת מגאווה״.
ולצד הגאווה, ניכר געגוע עמוק, לצעיר מיוחד במינו, שכל חייו היו לפניו, ולבבות מאוהבים נותרו אחריו.
כי אי אפשר שלא להתאהב באורי יהונתן כהן.
והאהבה מופצת גם לאחר לכתו,
בזכות התמונות, הסיפורים, המשפחה והחברים, שמוודאים כי האור של אורי נותר חי וקיים בעולם.
אך זו היא לא משימתם בלבד, אלא גם המשימה שלנו.
עלינו לקחת איתנו, לכל אשר נעשה ונלך, חלק מאורי, ולפעול להפיץ טוב בעולם, להעלות חיוכים על פניהם של א.נשים, לפעול למען האהבה, למען עתיד טוב יותר, ולהסב לאורי גאווה.
מותו של אורי, א. חיוכים, לא יהיה לשווא.
זו היא משימת חיי.
אוף.
אני מתגעגע אלייך אורי.
אני מתגעגע לאדם שאני לא באמת מכיר - אך שואף להיות כמותו בחיי.
האור שלך יהיה חלק ממני לעד.
@Activistwin