אחרי שהרעש סביב לוסי נרגע, אני רוצה לקחת רגע לדבר על לוסי שאני מכיר. זה אולי לא ימצא חן בעיניכם, אבל לוסי היא התקווה של המקום הזה, ודווקא בגלל זה היא מושכת אש. בכל פעם הסיבה למתקפה עליה משתנה, אך הסיבה האמיתית נשארת: הזעם כלפיה נובע מכך שהיא מסרבת להיכנע לתבניות המצמצמות שהחברה מנסה לכפות עליה ועל החברה הערבית בכלל. (תהיו ערבים, אבל אל תראו את זה).
ככה זה בישראל של היום. את יכולה להיות עיתונאית מצוינת, אבל חלילה לך לאתגר את השיח ולהשמיע דעה עצמאית. מצפים מרופאים או מנהלים ערבים להצטיין בעבודתם, אך דורשים מהם דממה מוחלטת בכל הנוגע להשמעת ביקורת. מה שמותר ליהודים, אסור לערבים. בישראל אוהבים מיעוטים שהם נחמדים. כאלה שאומרים אמן ותודה על הכל, שמתרפסים בפני הרוב, ושמנסים להסתיר את הזהות שלהם אלא אם כן מדובר במשהו פולקלורי בלוח השנה. האמת היא שהם לא בורחים, הם מפחדים. שלטון הפחד בישראל גובה מחיר מאוד יקר מאנשים שמבקרים את המערכת. הקטע עם לוסי הוא שהיא לא 'הערבייה הנחמדה' שמתנצלת על קיומה; היא קול עצמאי ואמיץ. הניסיון להשתיק אותה על כך שהיא העיזה לשלב מילה בערבית בשידור רק חושף את הפטרונות והגזענות המושרשות במציאות הישראלית.
אני יכול להרגיע אתכם בקשר ללוסי. היא אישה מדהימה ועיתונאית אמיצה עם חוש צדק יוצא דופן, שתמיד רותמת את הבמה שלה עבור מי שקולו לא נשמע. מי שחושב שביקורת וקללות ישתיקו אותה - פשוט לא מכיר אותה. לוסי, תודה על מי שאת. אינשאללה שיהיו לנו עוד רבים כמוך!