האפקט המצנן כשיטת פעולה החלטת השוטרים ביום שישי למנוע ממשתתפת במצעד הגאווה בת״א להיכנס למתחם כשהיא לבושה בחולצה עם כיתוב בגנות השר לביטחון לאומי, ולהורות למפגינים להימנע מהכנסת שלטים פוליטיים הוצגה מיד כטעות נקודתית. לא התנצלות אמנם, אבל הבהרה שמדובר באי הבנה של שוטרים בשטח, ושהנושא נבדק ויטופל. גם באוגוסט שעבר אסרה המשטרה על המשתתפים במצעד הגאווה בחיפה להניף שלטי מחאה. אחרי שהאגודה לזכויות הלהט"ב עתרה נגד ההחלטה, וכשעה לפני שהתקיים דיון בנושא בפני שופטי בית המשפט העליון, חזר מפקד מחוז חוף במשטרה, ניצב יחיאל בוהדנה, מההחלטה – והטיל את האחריות להנחיה האמורה על שוטר זוטר. שוב טעות. למרות שבכך התייתרה לכאורה העתירה, השופטת דפנה ברק-ארז טרחה וכתבה פסק דין, ובו הדגישה כי ״הטלת הגבלות על חופש הביטוי בהפגנות וביטולן זמן קצר לאחר מכן מעוררים חשש ליצירת אפקט מצנן ביחס למחאה״. דוקטרינת האפקט המצנן שהזכירה ברק-ארז יובאה למשפט בישראל מתוך המשפט האמריקאי, ונעשה בה שימוש בעיקר ביחס לחופש הביטוי. בפסק דין מכונן בנושא קבע שופט בית המשפט העליון בארה״ב וויליאם ברנן שעצם הפעלת אמצעי אכיפה בידי הרשויות נגד פעילים פוליטיים יכולה לצנן את אפשרותם – ואחרים כמותם – להתבטא. במילים אחרות: עצם המגע השלילי עם הרשויות, גם אם לא יסתיים בהעמדה לדין או בסנקציה עונשית, יכול להפחיד אנשים ולהביא אותם לשתוק. לכאורה, בשני המקרים חזרה בה המשטרה מההחלטה. כך גם קרה לבסוף בסאגה של אוהדי הפועל תל אביב, כשעוד לפני פסיקת בג"ץ בנושא, נסוגה המשטרה מהאיסור להכניס חולצות עם כיתובים מחאתיים, ובעניינו של אלכס סינקלר, שכיפתו נגזרה בעקבות דגל פלסטין שנרקם בה (אז סירבה המשטרה להתייחס לטענות על אי-חוקיות המעשה: ״מאחר והוגשה תלונה למחלקה לחקירות שוטרים, לא נוכל לפרט מעבר לכך בשלב זה״). המשטרה גם אמרה כי ״תבדוק את נסיבות המקרה״ שבו לאחרונה פרצו שוטרים למועדון של חד״ש באום אל-פחם והחרימו דגל פלסטין. ולכל אלה ניתן להוסיף את הפיזור האלים של ההפגנות בכיכר הבימה בזמן המלחמה – מהלך שגם ממנו נדרשה המשטרה להתקפל בהוראת בג"ץ. מארגני המצעד הבהירו בפני מפכ"ל המשטרה דני לוי את חששם מפני הצרת חופש הביטוי של המשתתפים. לדבריהם, בפגישה שערך איתם, הוא התחייב כי הארגון לא יתערב בתוכן השלטים שיישאו הצועדים, ואף הבהיר כי תקרית שבה הוחרם שלט בשנה שעברה במצעד בירושלים הייתה ״טעות בשיקול הדעת של השוטרים בשטח״. אבל גם אם לוי התחייב בפני המארגנים, בשטח פעלה המשטרה אחרת. וכשאותה ״טעות בשיקול הדעת״ חוזרת מזירה לזירה, קשה לראות בה רק תקלה נקודתית. כדי לצמצם את חופש הביטוי עד כדי שתיקה רועמת, אין צורך בחוקים דרקוניים וגם לא במדיניות העמדה לדין נוקשה: די בשוטרים בשטח, אולי במפקד בדרג ביניים, שמונעים פעם אחר פעם ביטוי חופשי, ומביאים את הרוב המוחלט של מי שרוצים למחות ולהתנגד למחשבה ש״לא שווה לשלם מחיר״. אחרי זה הם כבר יבדקו ויעדכנו. אולי אפילו יתנצלו. כך הופך האפקט המצנן לשיטת פעולה, והצינון – לכרוני. (צילום: אודי סלמנוביץ)

בכיר אמריקני: הנשיא טראמפ עודכן לגבי ההסלמה בין ישראל לאיראן