היום אירחתי בפודקאסט את שי וינינגר מלמונייד כדי שידבר על הציוץ הזה שהעלה ועשה המון רעש - ועל איך תוך יומיים עבר כל צוות הפיתוח של החברה לעשות שימוש מלא בכלי בינה מלאכותית כדי לכתוב קוד, בעיקר לתיקון באגים ובדיקה שלהם (שי טען בפודקאסט שזה קרה "תוך שעה" אחרי הכנה ארוכה של הצוותים והתשתיות של החברה). ניצלנו את ההזדמנות כדי לדסקס על תהליכים עמוקים שעוברים על למונייד ועוד יעברו על החברה (וככה"נ על חברות רבות אחרות), ואיך עובדי הייטק שהיו פעם "הידיים העובדות" במחלקות כמו פיתוח, שיווק ותמיכה הופכים - בזמן הווה, לא בעוד שנתיים - בחלק מהזמן ל"מפקחים" שבעיקר בודקים ומסנכרנים עבודה של בינה מלאכותית, שעושים יותר ויותר מליבת העבודה במקומם. כמובן שאנחנו לא קרובים להחלפה מלאה של עובדים בבינה מלאכותית מחר, ועל כל דוגמה חיובית יש שלל דוגמאות שליליות (רק היום חבר הלין שניסה לכתוב סקריפט עם Curser ומאד התאכזב מהתוצאה), אבל זו מגמה שכדאי לא רק להכיר אלא לשאוף להיות חלק ממנה. בכל מקרה, תקופה מרתקת לחיות בה (ולעבוד בה בחברות טכנולוגיה או כאלו שעושות בה שימוש). @ShaiDavidai @ilanachernenko

זוגתי ואני חזרנו עכשיו מדייט, בדרך עצר אותנו חסר בית ושאל אם אפשר שקל. עניתי שאין מזומן. "אז תוכל לקנות לי אוכל?". מפה לשם, נכנסתי למזללה וקניתי ארוחת "פרימיום אסאדו" - בורגר, צ'יפס וקולה זירו. "ומה אם הוא ירצה צ'יפס בטטה במקום?" - חשבתי לעצמי, והוספתי להזמנה. "ומה אם בגלל כל המלח הוא יהיה צמא למים ולא קולה?" - תהיתי ורכשתי. בקיצור, מפה לשם הוצאתי 160 ש"ח על ארוחה מלאה אקסטרה צ'יפס בטטה ומים. שאלה: אם ה-ROI לבקשת אוכל יותר משמעותי מלבקש כסף (כנראה שהייתי נותן לו כמה שקלים), מה ההיגיון בעצם?

ראיינתי את אשף הסושיאל לפודקאסט שלי. אנא עשו לייק בשביל הראטיו והכבוד העצמי שלי.

יש לנו חברה שגייסה כ-3 מיליון דולר לפני כמה חודשים, וסוגרת סבב של עוד 3 מיליון דולר ממש כעת. החברה מייצרת טכנולוגיה עמוקה בעולמות האנרגיה, לשוק ענק ולא טריוויאלי, וכבר מוכרת מוצר מורכב במאות אלפי דולרים ללקוחות גדולים באמריקה. חברה נוספת מגייסת עכשיו כ-2 מיליון דולר, אחרי גיוס קודם (מצטבר) של 2.5 מיליון דולר. החברה נכנסה לשוק ה-B2B רק בשנה שעברה וכבר עם הכנסות שנתיות של מעל ל-2.5 מיליון דולר מעסקאות בחו"ל, ובמקביל מכניסה כבר מאות אלפי דולרים מקמפיין B2C ניסיוני שמריצה בארה"ב. סטארט-אפ שלישי שהשלים בתחילת השנה גיוס סיד משמעותי של מיליוני דולרים. מדובר במוצר תוכנה ורטיקלית ("Vertical SaaS") שכבר מייצר הכנסות של בקרוב למיליון דולר, עם צמיחה ולוגואים חזקים. לא מזמן, אחד מהמנכ"לים של היוניקורנים הישראלים הגדולים, ראה את ההזדמנות והשקיע - והחברה מגייסת עכשיו עוד כמה מיליוני דולרים "אקסטרה" בתנאים טובים. ומה משותף לכל הסטארט-אפים הללו? - כולם מובלים על ידי יזמים שלא מכרו חברות בעבר. - היזמים אינם יוצאי יחידות טכנולוגיות מיוחדות של צה"ל (רובם יוצאי קרבי, חובלים וסיירות). - כולם פועלים בתחומים פחות "טריוויאליים" (מי שעוקב אחרי, יודע כבר מה *כן* טריוויאלי). וכולם, בלי יוצא מן הכלל, הצליחו לגייס את סבב הגיוס שלהם - בהובלה של משקיעים מארה"ב (ולא משקיעים ישראלים). כל החברות הללו (בכוונה לא מצוין שמות ופרטים נוספים) גייסו את הסבב בהובלת של קרנות ו/או אנג'לים מחוץ לישראל: רובם מומחים בתחומם, שמבינים היטב את התעשייה ואת הבעיה שהם פותרים, ומביאים ערך מוסף. לא תמצאו קרנות ישראליות בתמונה. ומה לגבי המשקיעים הישראלים? למרבה הצער, רוב המשקיעים המקומיים שהצענו להם להכיר את החברות הללו, סירבו אפילו לקחת פגישה ראשונית. הסברנו שמדובר בחברות מבטיחות ש"הולכות לגייס", עם מוצרים שעובדים באמת והכנסות מוכחות מלקוחות, אך התשובות היו זהות: "לא משקיעים בתחום הזה", "זה מוקדם מדי בשבילנו", "חסרה ולידציה", או "פגשנו כבר" (שזה אומר שלפני שנה או שנה וחצי, כשהיה "רק" צוות ורעיון, מישהו פגש את החברה בקצרה או תייק את הפרטים במערכת פנימית, ומאז לא יצא להם לפגוש את הצוות ולראות התקדמות). בשבוע שעבר, אחרי שחברה רביעית שלנו בסגנון (שאינה מוזכרת בטקסט מעלה) גייסה גם כן בהצלחה, חלק מאותם משקיעים פנו אלינו ושאלו בתדהמה: "למה לא הצעתם לנו להכיר אותם?". התשובה פשוטה: הצענו, ואפילו לא הסכמתם לעלות עם הצוות לשיחת זום. מדוע זה קורה? קשה שלא יכול שלא לחזור על המנטרה - משקיעים ישראלים נוטים להשקיע בחברות ויזמים עם פרופיל מסוים, והגיע הזמן "לעדכן גרסה". במקום להתמקד בקריטריונים מסורתיים כמו ניסיון קודם או רקע צבאי, כדאי להשקיע זמן במציאת חברות עם פוטנציאל אמיתי וצוותים מוכשרים. החברות בפורטפוליו שלנו ב-Fusion (ועשרות חברות דיגיטל ישראליות שמייצרות הכנסות של עשרות ומאות מיליוני דולרים) מוכיחות שיש מקום גם ליזמים צעירים וחדשניים, ללא ניסיון קודם, שיכולים להוביל ולבנות חברות מצליחות וגלובליות. למעשה, גם מחקרים כמותיים שנעשו על הרקע של יזמים תחרותיים בסטארט-אפ בצמיחה בישראל (למשל מחקר פנימי שפורסם ע"י קרן וינטאג'), טוענים טענה זהה. אנחנו מאמינים ביזמים שמגיעים עם תשוקה ורעיונות פורצי דרך, גם אם אינם עומדים בתבניות ה"מקובלות" -וקוראים למשקיעים לבחון ברצינות הזדמנויות חדשות, גם מחוץ לקטגוריות השגרתיות. לעיתים, דווקא שם טמון פוטנציאל עצום שמחכה להתגלות.

בימים כאלה, אני קצת שמוק. נמאס לי מההיא שפונה אליי בפעם השלישית ל"שיתוף פעולה" (שבו ברור לחלוטין שהיא בעיקר מעוניינת להפיץ את השירותים שלה לסטארט-אפים שלי). נמאס לי מההוא שרוצה "לעשות כבר קפה" - כבר עשינו, ישבנו 45 דקות, אני יודע בדיוק מה אתה הולך לבקש, ולא טרחת אפילו פעם אחת לשאול מה שלומי, מה אני עושה או צריך. נמאס לי מהארגון שממש עכשיו "אוסף מידע" בנושא מסוים, ופונה בווטסאפ כי הוא חייב את דעתי, דווקא עכשיו, דווקא כשהכול בוער. נמאס לי מאלה ש"ממש רוצים להיפגש". אני שואל, "מה האג'נדה? תכתבו לי רגע". הם משיבים דרך השליח ש"אי אפשר להסביר בכתב, חייבים להיפגש פנים אל פנים". ואז בפגישה – מתוך שעה, הם 55 דקות רק מספרים על עצמם, ובסוף, כרגיל, הבקשה: "כמובן שנשמח להתארח בפודקאסט שלך". נמאס לי מפגישות שהיו צריכות להיות שיחת טלפון, ומשיחות טלפון שהיו יכולות להיסגר בהודעת ווטסאפ אחת קצרה. לא סתם אומרים, that meeting could have been an email. ועכשיו, כשכולנו על הקצה - ואני במיוחד, עם המאמץ לשמור על המשפחה, על הקרובים אליי, ולטפל בעסק - כולנו קצת יותר "קצרים". יש לנו פחות סבלנות, והקשב שלנו מתרסק משמעותית. וכן, גם שלכם: לחץ וחרדה כרוניים לא משפיעים רק על מצב הרוח, אלא גם על היכולת הקוגניטיבית שלנו. אז בימי מלחמה, אני קצת יותר שמוק. וזו דרך קצת ישירה לומר שהמצב הוא הזדמנות להתבונן פנימה, להתמקד, ולתעדף את מה שחשוב באמת - כי העולם תמיד ינסה להחליט *בשבילנו* מה חשוב, אם אנו לא נעשה זאת. זה אומר גם לדעת להגיד "לא". לא לפגישה ההיא, לא לשיתוף הפעולה הזה. עכשיו דואגים לבית, ובזמן שנשאר לעבודה - מתמקדים במה שבאמת משמעותי (אצלנו זה דאגה לצוות של הפירמה ולוודא ש"כולם בסדר", שיחות עם יזמי הפורטפוליו והשקעות חדשות בלבד. כל השאר, בכנות - נדחק ממש לשוליים). אז בתקופה הזו אני ממליץ לכל אחד לשאול את עצמו איפה גם הוא יכול להיות קצת יותר "שמוק". המצב מאפשר את זה, וזה בסדר גמור. דווקא עכשיו חשוב להפנות חמלה לעצמנו, ולהשקיע את האנרגיה רק במה שבאמת חשוב. וזה לא אומר שלא נחזור "להתרחב" עוד מעט ולגלות יותר סבלנות, נדיבות ואריכות רוח - להפך, דווקא מתוך חידוד הגבולות שלנו, יהיה לנו קל יותר לחזור פתוחים, חדים ועם המון אנרגיה כשהמצב יירגע. שמרו על עצמכם. מותר להיות קצת "שמוקים".