Thank you for your attention to this matter!

זר לא יבין

אנחנו יודעים שעישון זה דבר מזיק. ברור לנו שאכילת ג'אנק פוד פוגעת בגוף, ואנחנו משתדלים לשמור על עצמנו דרך תזונה, בדיקות או ספורט. אולם יש הרגל מזיק לא פחות, שמשפיע לא רק על המערכות הפיזיולוגיות שלנו - אלא ישירות על התודעה ועל האושר שלנו: התבוססות בכעס. כשמישהו פוגע בנו או מרגיז אותנו, עולה כעס. זה טבעי, אנושי לחלוטין ומשרת מנגנון הישרדותי ברור. הבעיה האמיתית מתחילה רגע אחרי - כשאנחנו בוחרים להתבוסס בו. לגלגל אותו שוב ושוב בראש, לנהל ויכוחים דמיוניים ולתת לו לנהל אותנו. במצב הזה אנחנו משלמים מחיר כבר פיזיולוגי ובעיקר לתודעה. מבחינה אבולוציונית, כעס הוא מצב חירום. הגוף נכנס למצב "הילחם או ברח" ומציף את המערכת בהורמוני סטרס כמו קורטיזול ואדרנלין. זה כלי מעולה אם צריך להדוף איום פיזי, אבל זה נזק טהור כשזה נמשך שעות בגלל מייל מעצבן, או חיתוך בכביש. מדעי הרפואה מראים קשר ישיר וחד-משמעי בין התבוססות בכעס לסיכון למחלות לב. מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי בשעתיים שלאחר התפרצות כעס עז, הסיכון ללקות בהתקף לב עולה פי כמה מהנורמה. במקביל רמות קורטיזול גבוהות בשל הכעס, משפיעות לטווח ארוך על העורקים. ההשפעה הפיזיולוגית היא אפילו רחבה יותר: מחקרים מצאו כי אפילו היזכרות באירוע מכעיס וחיבור מחדש לחוויה הזו גורמת להחלשה אקטיבית של מערכת החיסון שלנו. אולם אם חשבתם שההשפעה הפיזיולוגית היא הבעיה. הפסיכולוגיה והנוירוביולוגיה המודרנית מספקות הסברים מעמיקים למה ההתבוססות בכעס מסוכנת מאוד לתודעה שלנו. בכל פעם שאנחנו בוחרים להישאר בכעס, אנחנו מעמיקים את "הנתיב המהיר" של הכעס במוח. אנחנו מאמנים את מערכת העצבים להיות רגישה יותר, קפוצה יותר ומוכנה להתלקח בקלות רבה יותר בפעם הבאה. החיווט מחדש הזה של המוח (נוירופלסטיות) הוא המקור הישיר לאי נחת ולסבל כרוני ביומיום שלנו. ככל שנתיבי הכעס במוח מתחזקים, סף הרגישות שלנו יורד. המוח מתחיל לפרש סיטואציות יומיומיות ניטרליות לחלוטין כאיום. פתאום עיכוב קל בתור, מילה לא במקום של קולגה או מבט ברחוב מקפיצים אותנו מיד. אנחנו מוצאים את עצמנו במצב תמידי של דריכות, מתח ואי נחת, גם כשאין שום סיבה אמיתית לכך. המוח שלנו מוגבל במשאביו. כשהוא עסוק בתחזוקה ובניהול של מחשבות כועסות, לא נשאר לו רוחב פס נוירולוגי כדי לחוות סיפוק, רוגע או שמחה. נוצרת לולאה סגורה שמזינה את עצמה: המוח הכועס מפעיל את הסטרס בגוף, והגוף המתוח מאותת למוח שמשהו רע קורה ומייצר עוד מחשבות שליליות. זהו המנגנון המדויק של סבל כרוני - מצב שבו אנחנו מייצרים במו ידינו את תשתית המתח של המחר. ישנו משפט מפורסם: "לשמור כעס בלב זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאדם השני ימות". האדם שהכעיס אתכם כנראה ממשיך ביומו, ישן טוב בלילה ולא מודע לסערה שמתחוללת אצלכם. מי שסופג את האדרנלין, מי שהעורקים שלו מתכווצים, ומי שהתודעה שלו נצבעת בשחור - זה אך ורק אתם. אז מה לעשות - פשוט להפסיק! לא מדובר על הדחקת רגשות. להרגיש כעס זה לגיטימי. החופש מתחיל בנקודת הבחירה שלא להתבוסס בכעס. קודם כל, זיהוי פיזי. ברגע שהכעס עולה, מעבירים את תשומת הלב מהסיפור ומתיכנון הקונפליקט אל הגוף (הדופק, המתח בפנים). ואז להזכר כי "ההתבוססות הזו עולה לי בבריאות של הלב שלי ובשקט הנפשי שלי. אני פשוט לא מוכן לשלם את המחיר הזה עבור מעשה של מישהו אחר." ולבסוף, תרגול חיווט מחדש. הבחירה לנשום עמוק ולשחרר את האחיזה בסיפור המכעיס זה לא ויתור לצד השני אלא האקט הבריא והאחראי ביותר שאתם יכולים לעשות עבור עצמכם.

איזה טיל זה? אתם רוצים להגיד לי שאת התיפלץ הזה משגרים ממשאית?

Israel is not a stupid country.

במשטרה ייצאו היום בקמפיין בחברה הערבית הקורא לדווח באנונימיות ובדיסקרטיות על נשק לא חוקי שמוסתר במרחב הציבורי. תחת הכותרת "נשק לא חוקי לא שייך לחברה שלנו" נקראים אזרחים להכנס לאתר ולדווח באנונימיות על מיקום אמל"ח שהוסלק. המטרה לייצר תשתית לאזרחים נורמטיביים לדווח על נשק במרחב הציבורי סמוך למגוריהם. נשק רב בחברה הערבית לא מוחזק בבתים עצמם אלא מוסלק בחצרות סמוכים ושטחים ציבוריים, מה שגם לא פעם מקשה על גיבוש ראיות נגד האדם שמחזיק את הנשק אחרי תפיסתו

תקראו את הסיפור הבא: לפני חצי שנה הוגשה תובענה בבית משפט למשפחה בפתח תקווה. בעיה קטנה: אין שופטים. לאחר חצי שנה ביקשו מנשיא בתי המשפט במרכז השופט מנחם מזרחי שהתיק יקודם סוף סוף. הוא ענה להם בכנות: אין לי שופט לנתב אליו את התיק. הוא הציע להם לפנות לגישור פרטי, כי אין שופטים.

"הכל לכבוד ריבונו של עולם" איתי אשר מצא את מי שמציף את יהודה ושומרון בדגלי ישראל #דוקותיים @itay_itayasher

🚨BREAKING: Henry Nowak's father speaks out on the murder of his son: "He told officers he could not breathe NINE TIMES, he said he had been stabbed FOUR TIMES, but the officer replied saying' 'I don't think you have, mate.'" What a brave man.

ברקו במיטבו. מישהו יודע כמה משלמים לו על ההתבזות הזו?

מתברר שברקו היה ג׳ובניק בלאי עם אפס ביטחון עצמי, יצא מהכלים ברגע מול מי שההפקה הפח של ערוץ 13 הכושל לא טרחה לבדוק איתו פרט כלכך בסיסי. הלוחם מול הג׳ובניק - תהנו😘

חחחחח - בזמן השיפוץ, חיטטו לנו במגירות (מכוסות בניילונים) וגנבו לנו פנקס צ'קים. בצ'קים שפוזרו בכל מיני מקומות, כולל בשטחים - שילמנו באלפי שקלים עבור דלק, וכל מיני דברים הזויים אחרים. עירנות של פקידה בבנק - עצרה את מה שיכול היה להיות עבורנו אסון מתגלגל. עכשיו, לי יש חתימה כזו שרק מי שרואה אותה - יכול לדעת איך אני חותמת - אני בכוונה מכניסה עז לחתימה (א שלא צריכה להיות שם - שהיא שם המשפחה שלי באידיש). רק אדם אחד מהמשפצים חתמנו איתו והוא נחשף לחתימה, כמו כן הוא היה ערבי והצ'קים פוזרו רק בישובים ערביים. זאת ועוד הגענו לאחד שהצ'ק שלנו הגיע אליו - זא הוא ידע מי כתב לו את הצ'ק. כל זה והמשטרה סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור.

שיימינג למשטרת ישראל. בחברה שאני עובדת קיבלנו שובר לתשלום מתאגיד המים. שובר בסך מליונים עבור הקמת דמי ביוב לפרויקט חדש שאנו בונים. כעבור מס' ימים המנכ"ל מקבל הודעת ווטצאפ מבחורה שמזדהה כעובדת בתאגיד המים, ואומרת שיש לה שובר מעודכן בשבילנו. היא שולחת לו. אני מקבלת את זה ורואה שהשובר החדש נמוך מהקודם בסכום של 1.2 מליון ש"ח. לרגע אחד צהלנו על ההנחה המשמעותית, אבל זה הרגיש לנו מוגזם ונדיב מידי. הדפסתי את 2 השוברים והתחלנו להשוות ביניהם. כל הנתונים שלנו התאימו, אפילו הלוגו היה נראה דומה. במבט ראשון זה נראה תקין. אבל אז שמנו לב לפרטים למטה, וראינו שיש הבדל בפרטי הבנק. בשובר הראשון היה בנק מסוים, ובשובר השני בנק אחר. בדקנו בגוגל איפה נמצא הסניף של השובר השני וגילינו שהוא בסכנין!!! הרחק הרחק מאיתנו. אין מצב שלתאגיד המים שלנו יש חשבון בסכנין. קלטנו שמנסים לעקוץ אותנו. בדקנו באפליקציה לזיהוי שיחות את המספר ווטצאפ של הבחורה ששלחה את השובר והשם היה רשום בערבית. אלו העובדות. וכעת לתהיות: 1. איך כל המידע הפנימי שלנו מתאגיד המים הגיע לבחורה הזו? האם היא עובדת מבפנים? 2. מה היה קורה אם היינו מעבירים מליונים לבנק בסכנין? 3. האם יש מקרים נוספים שניסו לעקוץ כך לקוחות אחרים והצליחו? 4. האם תאגיד המים מודע לכך שייתכן מאוד שעובדים שלו סוחרים במידע פנימי? ושאלת השאלות, למה לעזאזל משטרת ישראל החליטה לא להמשיך לחקור את זה?????? @IL_police @Dovrut_Police

היום התיק שלי חצה את ה500K$ 🤯 חתכת ארוע עבורי... המון מחשבון על איך הגעתי לזה, אבל העיקרית שאני חושב שאני יכול בצניעות ללמד הלאה - אם אתם משקיעים במניות, תשקיעו רק במניות שאתם מבינים היטב! השוק לא משוכלל כמו שסיפרו לכם, ואתם יכולים להיות בצד שמרוויח...

היש יותר שמאלני מלהיות שמאלני אבל להתבכיין כשהסוציאליזם מסבסד מישהו שהוא לא אתה?

ואם תהיתם איך בעזה מתכוננים לבואו של החג, אז מסתבר שהם משפצים מנהרות ״כדי להשתמש בהן שוב״. הפיצו את הסרטון החשוב הזה. חמאס לא הלכה לשום מקום, העבודה לא נגמרה וחייבים למצוא פתרון יסודי לבעיה העזתית. אין כאן מקום ״לחצי עבודה״. צפייה מהנה, מרד החליפים בטלגרם

אני מודה שיש בי שמחה קלה לאידם של היועמ״שית ופרקליט המדינה. הרי השופט המושמץ מזרחי ביקש מהם 10 פעמים, לאורך למעלה משנה, להביא לו חוות דעת חתומה של השב״כ (של רונן בר) בנוגע לפגיעה בביטחון המדינה. הם זלזלו בו. אמרו שהוא לא מבין. לא הביאו חוות דעת חתומה. אמרו שהטיוטה תיחתם בהמשך ושלא יתערב, למרות שהוא שוב ושוב שאל מה קורה עם זה. לאט לאט ההיבריס שלהם מתפוצץ להם בפרצוף. עכשיו כמו תבוסתנים הם מתרצים שהבעיה היא בחילופי ראש השב״כ. למען הסר ספק - אין באמור כדי לחוות דעה לגופו של התיק או להפחית מחומרתו. אותו דבר בפרשת הבילד - בשכרון כוח שמהול בטיפשות, פרקליט המדינה סירב להסדר טיעון של עבודות שירות לאוריך (ללא קשר לפרשת קטארגייט). הסדר ראוי לגמרי בנסיבות התקדימיות הללו. אבל הוא רצה מאסר בפועל. מה יצא לו מזה? שבינתיים אוריך חזר ללשכת רה״מ, וחלפה שנה וחצי מאז הגשת כתב האישום נגד אינהורן ורוזנפלד - ועדיין אין כתב אישום סופי בעניין אוריך. הכרעת דין? אולי נכדינו יזכו לראות אותו. אגב, אותו דבר לגבי אינהורן - הסכים לחזור לארץ כדי להיחקר כמה זמן שיידרש, אבל ביקש לדחות בכמה זמן את הגעתו. נתן תירוץ שאשתו אחרי לידה או משהו. זה מתועד במכתבים רשמיים. באיזשהו שלב אמרו לו: ׳לא ננהל איתך משא ומתן. אתה חושב שאתה גיבור גדול? תהנה׳. אמרו לעצמם שהם יביאו אותו בכוח עם צו הסגרה. האירוע התפוצץ להם. טראמפ ביטל להם את חיקור הדין לפוטליק. ראו שהאירוע של אינהור מתחרבש להם ואין אופק הסגרה. אז הם טסו במהירות הבזק לערוך חיקור דין חאפרי עם תנאי סלב מלא מלא לאינהורן בסרביה, כשהוא בכלל עושה להם טובה שהוא מוכן לענות על הכמות המזערית של השאלות שהוקצבו להם, לצד סנגורו שיושב איתי בחקירה. אבל הם נגד ביבי, אז מוחאים לכושלים הללו כפיים.

בעקבות האיחוד של משה פייגלין ומיכאל בן ארי אני שומע שוב את הויכוחים בימין: "אל תרוצו לבד", "אתם תשרפו קולות", "עדיף שתפרשו"... ויש לי שאלה אחת פשוטה: גוש נתניהו נהנה כרגע מ68 אצבעות בכנסת. למה לא לנצל את האצבעות האלה, והזמן שנותר עד הבחירות, בשביל להוריד את אחוז החסימה? כולם ירוויחו - סמוטריץ' יוכל להישאר מפוצל מבן גביר ולמקסם את כוחו, קפיטליסטים ליברלים תומכי אביר קארה ייהנו מייצוג אמיתי בכנסת, חרדים מודרניים עובדים יוכלו לקבל סוף סוף ייצוג, ערבים מתנגדי המשותפת (ויש כאלו), תנועת קפלן תוכל להקים מפלגת מחאה אמיתית במקום להסתפק בפירורים של יאיר גולן, הכדורים הסגולים של מרצ יוכלו להקים מפלגה משלהם, כזו שלא עומד בראשה גנרל... ולעניין היציבות - אחוז החסימה עלה, בין היתר, בשביל להביא יציבות. מה קיבלנו במקום? חמש מערכות בחירות כמעט רצופות והמשבר הפוליטי הכי חריף בתולדות המדינה. הורדת אחוז החסימה אולי תעודד סחטנות אבל תאפשר גם הרבה יותר גמישות. פחות גושים מקובעים, יותר פשרות, יותר התקדמויות.

המסקנה שלי מהרצח של ימנו זלקה: יש פה הרבה יותר טוב מרע, והרוב הגדול של עם ישראל הוא מהמם ברמת קצה. שמעתי הרבה סיפורים על מה שקורה בסוכת האבלים של המשפחה בפ"ת ואתמול הלכתי בעצמי. אז כן, חיים בינינו ערסים מפגרים, ילדים בני 12 שמסתובבים עם סכינים, ומזמן היו צריכים לקבל נבוט בראש. כן, יש להם הורים שעשויים מאותו חומר מזוהם, שמבריחים את בניהם הרוצחים אל דירות מסתור ומלמדים אותם לשתוק בחקירה. אבל כל מה שקורה סביב הרצח הזה מוכיח בפעם האלף שאנחנו מעריכים את עצמנו בהערכת חסר קיצונית - ולטובת הפרופורציות שלנו על עצמנו, להלן סיכום של חלק מההתרחשויות: 1. הזעזוע האמיתי שאתה נתקל בו בכל מקום: לכאורה זה סתם עוד רצח פלילי, אבל אנחנו לא עושים את עצמנו, הרצח של ימנו באמת מעסיק את החברה הישראלית. לא מדפדפים אותו. 2. מתנהל חשבון נפש ציבורי, זה חשוב וטוב, יש תחושה של אשמה קולקטיבית, זה גם יוצר לחץ על ההנהגה ומניע תהליכים. מתחיל שיח אצל בני נוער, סיפורים עולים, יש ניעור אבק מתופעות שעד עכשיו עברו עליהן לסדר היום. (ברור לי שעברייני הרחוב לא מנהלים חשבון נפש, אבל ככל שהטוב יתברר, יתחזק ויתגבש, הם בוודאי יושפעו מזה בשלל מעגלים). 3. אנשים מצביעים ברגליים: המוני ישראלים, זרים לגמרי למשפחת זלקה, מגיעים לניחום אבלים, עד שהשבעה גולשת לרחוב. אתמול היו שם אנשים שעמדו בתור במשך שעה רק כדי ללחוץ יד להורים, היו חיילים ג'ובניקים שמשרתים בבסיס לא רחוק, היו אמהות בחופשת לידה עם תינוקות בעגלה, חניכים מסניפים של בני עקיבא באזור, אנשי סגל מאוניברסיטת בר אילן שבה לומדת אחותו של ימנו ובחיים לא פגשו אותה לפני כן - וזה מדגם אקראי של אלה שדיברתי איתם. 4. הצעות עזרה למשפחה: יש עו"ד שמלווה את המשפחה בהתנדבות, כל יום מגיעים עוד אנשי מקצוע עם הצעות לעזור. 5. תרומות של ציוד ואוכל: המשפחה קיבלה כמות לא סבירה של עוגות, שתיה, חטיפים, בגדים, טישו ועוד ועוד, עד שחברים שמנהלים את השבעה הזמינו משאית של עמותת סיוע שתיקח הכל לנזקקים. 6. תרומות כספיות: המגבית שנפתחה לאיסוף כסף כבר עברה את השני מיליון שקלים (לתרומה חפשו בגוגל: "מחזקים את משפחת זלקה"). 7. החסות של המעסיק על משפחת זלקה: רשת פיצה האט הודיעה שתמשיך לשלם למשפחה את משכורתו של ימנו כל עוד הרשת קיימת. 8. אמנים מתנדבים: החברים מנסים לארגן בפ"ת עצרת נגד האלימות. אני שומע שיש היענות גדולה של אמנים לבוא להופיע בחינם. ואני רואה את כל זה ואומר שוב, יש פה כל כך הרבה יותר טוב מאשר רע. אנחנו חייבים לשים לזה לב כל הזמן, ולא ליפול לרעש האינסופי שעשוי לגרום לנו לחשוב אחרת. כן, יש רוע באוויר, אסור להתעלם ממנו, חייבים לטפל בו, אבל מגיע לנו להרגיש היטב מה אנחנו באמת, ולהדהד את זה שוב ושוב ושוב. גם הילדים שלנו ראויים לגדול בתודעה שעם ישראל הוא ריכוז האנשים האיכפתיים הכי גדול למטר רבוע עלי אדמות.