רועי מפספס כאן את הרעיון הבסיסי של הרתעה דרך איתות בתורת המשחקים.
רועי (ואני משער שגם אחרים) רואה את ההתקפות בדאחיה (ובכלל את הפעולות הצבאיות המוגבלות) כפעולות חד פעמיות. הן לא משמידות הרבה, הן מעוררות תגובה מיידית (טילים וכטב״מים), אז עדיף להפסיק אותן כדי לחסוך נזק. זה לפחות המסגור שמציגים בטלוויזיה. אז מה הבעיה?
הבעיה היא שזה ניתוח שטחי מדי.
בתורת המשחקים, מתייחסים למערכה מול חיזבאללה ואיראן כמשחק חוזר. כלומר חיזבאללה/איראן לא מחליטים רק על התגובה עכשיו, אלא גם על מה הם יעשו בעתיד (האם להסלים, האם לתקוף יותר, האם להיערך למלחמה כוללת וכו’).
פעולה כמו התקיפה בדאייה היא בעיקר איתות, והערך של האיתות הזה עולה הוא דווקא בגלל שהוא יקר.
ישראל משדרת שהיא מוכנה להמשיך להטיל עלויות על הצד השני (חיזבאללה או איראן) גם כשזה כואב לה (ולרוץ למקלטים כל חמש דקות זה באמת מבאס). התוצאה היא שהצד השני לומד שהוא לא יכול לנצל את המצב הפוליטי כמחסה, כי ישראל תתקוף חזרה ויהי מה. זה מסר מעולה בשבילם ללמוד. אין תקיפות חינם. תקפתם? חטפתם.
אם ישראל לא תגיב, שיווי המשקל ישתנה לרעתה, וחיזבאללה ילמד שהוא יכול לתקוף תחת תנאים מסויימים ללא תגובה (וגם לדחוף את הרף הזה למעלה בהדרגה).
אז במידה מסויימת רועי צודק שבסיבוב בודד הנזק לא שווה את זה. אבל עיקר הנזק הוא לא הסיבוב הבודד אלא השינוי בהתנהגות העתידית של האויב.
אז למה זה לא מוצג ככה בטלוויזיה? בגלל שהם עם אג׳נדה פוליטית ויותר נוח למסגר את זה כתקיפה חסרת ערך בדאחיה.
למה הוא מופיע בטלוויזיה בלי גילוי נאות על הבן שלו ולמה אנחנו שוב חוטפים טילים על התקפות חסרות ערך בדאחיה?