הכוח הכי גדול בתסבירו לי זה שהשיחה המלאה תמיד טובה יותר מהערוכה

לסרטון המלא youtu.be/bRaoxzzIH-o?si=TQCm…

מתי נגיע לימים שבהם לאמת יש משמעות… #תסבירו_לי #so_explain_it_to_me

נכנסתי הבוקר לרכב לנסוע למוסך ושמעתי חדשות: אני שומע שחייל נוסף נהרג במסגרת הסכם ה״אש ללא הפסקה״ בלחימה בדרום לבנון. חייל מספר 16 מאז תחילת המופע הפתטי הזה שבו כל בר דעת מבין ש״המלך הוא עירום״. אני שומע את ראשי הרשויות בצפון, על גבול הייאוש, מתארים את הפער בין הנאומים המופרכים למציאות. אני שומע שהיה ניסיון פיגוע בכפר יאסיף. אני שומע על עוד שלושה נרצחים בחברה הערבית, 119 מתחילת השנה. אני שומע שאישה נרצחה בנתיבי איילון, לכאורה בידי בן זוגה לשעבר, בשיטות של עולם תחתון. אני שומע שהכנסת מקדמת חוק שמכיר בלימוד תורה כשירות משמעותי, כמו שירות צבאי שבו טובי בנינו מוסרים את נפשם על קיום המולדת. ואז תחזית מזג אוויר… אני שומע ולא מאמין. לא בגלל שכל אחד מהאירועים האלה בלתי נתפס בפני עצמו, אלא בגלל שהתרגלנו. התרגלנו שחיילים נהרגים גם כשקוראים לזה הפסקת אש. תחשבו מה היה קורה פה פעם אם היו לנו כל כך הרבה חיילים הרוגים בהפסקת אש. התרגלנו שאזרחים נרצחים, והפשיעה משתוללת. אולי זה הדבר שהכי קשה להאמין לו. לא רק עצם זה שהבעיות קיימות, אלא שהן כבר לא מזעזעות מספיק את מי שאמור לפתור אותן, ואפילו לא אותנו כעם. מדינה לא קורסת ביום אחד, אלא כשאנשים מתייחסים למציאות בלתי נסבלת כאילו היא נורמלית. ואני לא מדבר לנבחרי הציבור שבזמן שכל כך הרבה מערכות במדינה מאותתות מצוקה, קולם לא נשמע. אני מדבר אלינו, לציבור הישראלי. האחריות היא שלנו, רק שלנו. אנחנו בוחרים עלינו אנשים לא ראויים. אם לא נקח אחריות, שלא נופתע שנמשיך לקבל בדיוק מה שאנחנו בוחרים. אסור לנו להתרגל, אסור לנו לבחור את הרע המוכר. יש פה דור חדש שמוכן רוצה ויכול לקחת אחריות. זה נכון שהוא חסר נסיון בלייצר עימות פוליטי אינסופי ופילוג בעם. הוא גם חסר נסיון בלהיות עיוור ולמכור לעצמו ולציבור שקרים על בסיס יום יומי. זה גם דור ללא נסיון אמיתי בריסוק אמון הציבור והמערכות השלטוניות. הוא גם לא יודע להמציא מילים מכובסות כמו מב״מ והכלה. ובכל זאת, זהו דור ראוי. בואו נקח אחריות ונלך כולנו @elhadegel שבת של שלום

תסבירו לי איך יש חברי כנסת שיש להם מצביעים ציוניים משרתים והם אשכרה נותנים יד לחרפה הזו? #תסבירו_לי #so_explain_it_to_me

קצה הקרחון על הרפורמה הממשלתית של אל הדגל

העמדה שלי לגבי הליכוד, האחריות שלו, העומד בראשו וחלק גדול מחבריו ידועה היטב - אמרתי אותה אינספור פעמים. הם נושאים באחריות כבדה ומרכזית לרבים מהכשלים שהובילו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. הפקרת הביטחון במשך שנים, ניהול כושל של משברים לאומיים, השחתה מתמשכת של המערכת הציבורית והפיכת הפוליטיקה למנגנון הישרדות אישי. מה שראינו אתמול, ממשיך מסורת ארוכת שנים שהאנשים האלו מצטיינים בה, של פירוק מערכות השלטון והנורמות המוסריות. בזמן שחיילים נלחמים, שמשפחות מילואים קורסות, הצפון מופקר ואין מענה, בזמן שהחברה הישראלית צמאה למנהיגות שתסתכל לה בעיניים ותגיד אמת, ראינו שוב את אותם הפוליטיקאים עוסקים בעצמם. לא בביטחון, לא בחינוך, לא ביוקר המחיה, לא בשיקום המדינה אחרי האסון הגדול בתולדותיה. רק בהישרדות פוליטית, קומבינות ובמאבקי כוח. זו לא תקלה, זו שיטה. וכן, במסגרת הדינמיקה הקבועה של המירוץ לתחתית, אין ספק שב 24 שעות הקרובות ראינו שיאים שליליים חדשים, ויהיו עוד. אלו גם ימים משונים עבורי, מפני שבמשחק המחנות, זה שאני אומר שגם האופוזיציה אחראית, נתפס עבור אנשים כתמיכה בממשלה הגרועה בתולדותינו. ובכל זאת, למרות הכעס עלי, אמשיך לדבוק בדעתי זו. אני לא חושב שמי שהתמודדו מולם בעשור האחרון הציגו הנהגה אחרת. ברוב המקרים אלה היו פוליטיקאים מאותו הזן. גם אתם ראינו ציניות, עסקנות, שיקולים אישיים ומעשים שלא היו צריכים לקרות. קשה לשכוח את מה שרבים ראו כשבירת הדמוקרטיה עם 6 מנדטים, או איך בניגוד להבטחות הרבות ששמענו מהם כשהיו באופוזיציה, בבואם לקואליציה הוקמה הממשלה ההיא עם שרים וסגני שרים בכמויות בלתי נתפסות. וגם כשהיו בשלטון, בתחומים רבים מדי, ההתנהלות המדינית והכלכלית לא הייתה שונה באופן מהותי ממה שהם תקפו קודם. אז המזומן התחלף בהעברה בנקאית… תרשו לי לא להתרגש. ואי אפשר לא לציין את חוקי הגבלת קדנציות ואיסור רה״מ נאשם בפלילים שהובטחו על ידם ומדוברים בכל מקום על ידי תומכיהם גם היום - ובצדק! אך כשניתנה להם ההזדמנות, הם לא העבירו שום דבר ממה שהבטיחו. אני עוד מחכה לתוכנית סינגפור… וזה בדיוק הסיפור הגדול כאן עבורי. היכולת המדהימה שפיתחנו כאן לראות כל פגם, כל שחיתות וכל כישלון אצל הצד השני, ובאותו רגע ממש להיות עיוורים מול אותם הדברים כשהם קורים אצלנו. איש שמאל מסתכל על הליכוד ורואה מערכת מושחתת, עסקנית ומנותקת. איש ימין מסתכל על השמאל ורואה צביעות, אליטיזם וניתוק. ושניהם צודקים! אבל אם מורידים לרגע את משקפי המחנה, רואים מערכת פוליטית ששכחה מה זה דין וחשבון, מנהיגים עם אפס אחריות, ודור של פוליטיקאים שנכשל פעם אחר פעם ובכל זאת ממשיך להטיף לתומכיו שהאשמה תמיד נמצאת אצל האחרים. וגם עכשיו - אותם אלו שנכשלים פה כבר שנים, מבקשים מאיתנו בכל מערכת בחירות לבחור איזה מחנה אנחנו שונאים פחות. לא לבחור חזון, דרך או פתרון חלילה, רק צד. עבורם זה רק עוד סיבוב של אותה מלחמה אינסופית. התקווה שלי היא שהציבור יפסיק לבחור בכל מי שהיה חלק מהכישלון המתמשך הזה. לא בליכוד, לא בביחד, ולא במפלגות השונות שהפכו את הפוליטיקה הישראלית למפעל פופוליסטי של שיווק שנאה והאשמת היריב. הלוואי שהכנסת הייתה מתמלאת באנשים חדשים, ערכיים, ישרים ומוכשרים, ובמצב כזה אני הייתי ממשיך בחיי ולא מקים אלטרנטיבה. רק שאין מה לדבר על חלומות. במציאות, אם הציבור יבחר שוב באותם אנשים, מה עדיף? שהם יקימו ממשלה הנשענת על הקצוות וממשיכה את המירוץ לתחתית? או שתקום ממשלה ציונית רחבה שמחייבת שיתוף פעולה? זו בחירה גרועה. זו לא הבחירה שאני רוצה להעמיד בפני מדינת ישראל. אבל אם אלה שתי האפשרויות שעל השולחן, אני יודע מה אני מעדיף. אני מעדיף ממשלה שמייצגת ציבור ציוני גם עם נבחרי הציבור שנבחרו על ידם הם מתחת לכל ביקורת, ונסחטת על ידי קבוצת לחץ ציונית בשם אל הדגל. שליחי הציבור נשלחו כדי לשרת את מדינת ישראל ועם ישראל. להמדד על פי מעשים שמקדמים את הקיום שלנו כאן ולא על פי כמה כסף הם גנבו לחברים שלהם. מערכת שבה מנהיג נמדד לפי מה שהוא עושה ולא לפי מי הוא מאשים, ואחריות חשובה יותר מפוזיציה. ובעיקר, מערכת שבה המדינה חשובה יותר מהבייס. זה לא יכול לקרות בלי כוח פוליטי חדש ונחוש. הדור החדש, נקרא אל הדגל. ומילה על טיעון אחוז החסימה: אני ממליץ לאמץ תפיסה יזמית יותר. הבחירות עוד כמה חודשים, שבהם אנחנו מתכוונים לעבוד קשה כדי לוודא שברור לכולם שאנחנו הרבה מעל אחוז החסימה. החשיבה הזו שאם היום לא ראיתם סקר על בחירות שמתקיימות עוד 4 חודשים אז צריך לפרוש, היא חשיבה שבגדול אם הייתה בקרב מייסדי המדינה - ישראל לא הייתה מוקמת. התמונה - עתיד מדומיין של שגרת קיץ בלי רחפני נפץ, טלפונים ובחירות רעילות.

באמת רק ביבי?? בחייאת תראו את זה ותשלחו לכל אחד שבאמת חושב ״רק ביבי״. בעיקר צעירים!! #תסבירו_לי #so_explain_it_to_me

יוקר המחייה משתולל כאן כבר שנים בגלל סדר עדיפות פוליטי שלוקח כמובן מאליו את הציבור המשרת. חייבים לשים לזה סוף

עוד יום יריקה בפנים של הציבור המשרת… #תסבירו_לי #so_explain_it_to_me

עידו, אחלה שקראת. הכרנו לפני כמה שנים, ואני זוכר בנאדם סקרן ופחות בטוח שכל מי שחושב אחרת ממנו פשוט משקר - סיבה טובה להזמין גם אותך לשיחה מצולמת. הביקורת שלך מוכיחה בדיוק את מה שאנחנו מנסים לומר. במקום להתמודד עם הטענה עצמה, אתה ממקם אותנו בתוך אחת הקופסאות המוכרות. אם מדברים על הכרעה מול אויב, ריבונות וביטחון, אז כנראה מדובר ב״ימין״. אם מדברים על אחדות, הסכמה רחבה ותיקון החברה, אז כנראה מדובר ב״מרכז״. וציונות היא כמובן סיסמה ריקה. זו בדיוק הבעיה של הפוליטיקה הישראלית, כל רעיון חדש חייב לעבור מיד דרך משקפי ימין ושמאל. ציטטת אותנו במדויק, ועל זה מגיע לך קרדיט, רוב האנשים מתלהמים בלי לפתוח מסמך. אבל, כמובן שעצרת לקרוא באמצע. שלפת את קיר הברזל, את ההכרעה ואת החלת הריבונות, ושאלת בלעג מה נשאר באמצע ועניתת לעצמך ״כלום״. אלא שבאותו מסמך בדיוק, כתוב גם מסלול שלום יזום, ישות פלסטינית מפורזת לחלוטין, ונכונות לוותר על שטח בתמורה להסכם שמבטיח את ביטחוננו. אנחנו קוראים לתפיסה הזו היפוך שעון החול והיא בנויה על שתי זרועות שרצות במקביל, יד שמכריעה ויד שמושטת להסכמים. אתה ציטטת אחת והעמדת פנים שהשנייה לא קיימת. אז התשובה לשאלה שלך “מה נשאר באמצע”, כתובה בדיוק בעמודים עליהם דילגת. אתה כותב שהפתרונות של הימין נוסו ונכשלו - אני מסכים לגמרי. אבל אז אני מחפש בטקסט שלך הכרה מקבילה בכך שגם הפתרונות של השמאל נוסו ונכשלו, ואני לא מוצא אותה. אוסלו, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות. התפיסה שלפיה ככל שנצמצם שליטה ונגדיל תקווה מדינית כך האלימות תדעך נוסתה. והשבעה באוקטובר הגיע מהמקום שבו הונח היסוד הראשון של התפיסה הזאת, שזה תלוי רק בנו. זה לא אומר שכל רעיון מהשמאל שגוי, אבל זה כן אומר שהנחת היסוד המרכזית נכשלה. באותה מידה, גם הימין נכשל כשלון ענק. השמאל נכשל בניסיון לפתור את הסכסוך, הימין נכשל בניסיון לנהל אותו תחת הבטחת הבטחון המדומה. במשך שנים סיפרו לנו שחמאס מורתע ושאפשר לקנות שקט, שאפשר לחזק את חמאס מול הרשות, להכיל, לדחות, ולהימנע מהכרעות. וזה כמובן התרסק. לכן כשאתה כותב שאנחנו מציעים ״פתרונות ימניים שנוסו ונכשלו״, אני באמת שואל על מה אתה מדבר? אתה אומר שהחלת ריבונות זה בסך הכול סיפוח באריזה חדשה. בסדר, לא נשחק במילים, ריבונות היא ריבונות. אבל ההבדל הוא לא במילה, אלא בהיקף ובהיגיון. הימין רוצה ריבונות על הכול, בכל מקום, כמטרה בפני עצמה וכמימוש של חזון. אנחנו מדברים על ריבונות באזורים מוגדרים וחיוניים לביטחון, כזרוע אחת מתוך שתיים, לצד מסלול שלום שפתוח לצד השני אם יבחר בו. אפשר להתווכח אם הקו במקום הנכון ואם ההיקף נכון, זה ויכוח לגיטימי שאשמח לקיים. אבל ״זה פשוט הימין עם עוד מלל״ זו לא ביקורת, זו דרך לאחד שתי תפיסות שונות לחלוטין לאחת כי ככה יותר נוח לך לבטל את שתיהן. מתי נוסתה בישראל תפיסה שמשלבת במקביל כוח צבאי נחוש מול אויבים, אחריות לאומית משותפת, שירות לכולם, רפורמות עומק בממשל, חיזוק מערכת החינוך, תיקון השסעים הפנימיים ובניית הסכמה ציונית רחבה? אני לא מכיר תקופה כזאת. אני דווקא מכיר תקופות שבהן ניסו גרסאות שונות של השמאל, ושל הימין. ואני רואה ששני הצדדים הביאו אותנו לאותו מקום. מה שהכי מעניין אותי בטקסט שלך הוא שאתה מתאר אותנו כמיליטריסטים בזמן שרובנו אנשים שבילו מאות ימי מילואים מאז השבעה באוקטובר. אני לא מכיר הרבה אנשים שרוצים מלחמה פחות ממי שנלחם בה. דווקא מי ששילם את המחיר יודע כמה מלחמה היא דבר נורא. אבל הוא גם יודע שיש רגעים שבהם אומה שלא מוכנה להילחם על קיומה פשוט מפסיקה להתקיים. ז’בוטינסקי לא רצה מלחמת נצח. הוא רצה שלום, אבל הבין ששלום שלא נשען על כוח הוא משאלת לב, ושרק קיר ברזל יביא את הצד השני בסוף אל שולחן המשא ומתן. רבין צדק כשאמר ששלום עושים אם אוייבים, רק צריך להוסיף שגם האוייבים צריכים לרצות בזה. אי אפשר לכפות שלום. ולכן שתי הידיים יחד - יד אחת מושטת לשלום ויד שנייה מחזיקה ברובה. סיימת שאתה בספק אם אנחנו מאמינים לעצמנו. כי הדבר הכי קל בעולם הוא להניח שמי שחושב אחרת ממך פשוט משקר. ככה אתה אף פעם לא צריך להתמודד עם האפשרות שיש לו טיעון שצריך לענות עליו. הרבה יותר קשה לשבת מולו ולברר. מדהים הביטחון של אנשים שהאג׳נדות שלהם שלטו כאן עשרות שנים, הובילו אותנו לשבעה באוקטובר, למשבר אמון עמוק, לקרע חברתי חסר תקדים ולמבוי סתום אסטרטגי, ועדיין משוכנעים שהבעיה היא לא בהם אלא בכל מי שמנסה לחשוב אחרת. אז במקום לכתוב עוד פוסט עלינו, אני היום במחנה יהודה עד הערב. בחמישי הקרוב ראשל״צ. פשוט תגיע וניתן לציבור לשפוט. ואם תבחר לא לבוא ולהמשיך במקלדת, עולה שאלה למה צריך לתקוף מרחוק דווקא מישהו שאתה כל כך בטוח שאין לו כלום לומר.

חוק יסוד השירות אל הדגל - מוזמנים לראות ולשתף!

קראתי את הפוסט שלך. קודם כל, אתה מוזמן לשיחה איתי מול מצלמות. ביום חמישי הקרוב אני יושב בשולחן פתוח בראשון לציון. לשבת מול מקלדת ולכתוב “מטומטם”, “מטומטמת”, “מטומטמים”, ולנהל שיחה עם עצמך זה לא מאוד מורכב. הרבה יותר מעניין לשבת פנים אל פנים ולהסביר מה הדרך שלך, מה הפתרון שלך, ואיך בדיוק הוא אמור לעבוד. אני באמת אשמח לשמוע ואולי להשתכנע? אבל בוא נתחיל מהמקום שבו דווקא צדקת. צדקת לגבי ז’בוטינסקי. קיר הברזל מעולם לא היה המטרה, אלא אמצעי. ז’בוטינסקי לא חלם על מלחמת נצח, הוא טען שרק כוח כה מוחץ עד שהצד השני יתייאש מהאפשרות לחסל אותנו יוביל בסופו של דבר את המתונים שביניהם אל שולחן המשא ומתן, וכך יושג ביטחון ארוך טווח. ועכשיו אני מבקש ממך דבר פשוט. לפני שאתה כותב פוסט שלם עלינו, תקרא את המצע שלנו. שם תגלה שזו בדיוק התפיסה שלנו. אנחנו קוראים לזה היפוך שעון החול. תפיסה שמבוססת על שתי זרועות מקבילות: שלום יזום והכרעה מאיימת. יד מושטת לשלום אמיתי לצד מחיר בלתי נסבל למי שבוחר בטרור. אנחנו לא מחליפים ביטחון אמיתי בשקט מדומה, ואנחנו גם לא מחליפים שלום אפשרי במלחמת נצח. שתי הזרועות חיות יחד. זו לא סתירה, זו בדיוק התורה כולה. ולגבי מצרים וירדן שהבאת כהוכחה נגדנו, הבאת אותן למעשה כהוכחה בעדנו. ההסכמים האלה לא נחתמו כי הושטנו יד והצד השני התרכך. הם נחתמו אחרי שהוכרעו מספר פעמים, והשתכנעו שאין דרך למחוק את ישראל. זו לא סתירה לדוקטרינה שלנו, אלא הדגמה שלה. אז כשאתה כותב שאנחנו מפלגת ימין שלא תקדם הסכמים, אתה מתאר מפלגה שלא קיימת, מה שמעיד בעיקר שלא קראת את מה שאנחנו מציעים. ומכאן לבעיה העמוקה יותר שהפוסט שלך חושף. אתה עדיין שבוי בתפיסה שהעולם מתחלק לשתי קטגוריות בלבד: ימין או שמאל. אם מישהו לא מאמץ את כל תפיסת העולם שלך הוא כנראה ימין. ואם הוא לא מסכים איתך הוא כנראה ימין קיצוני. אבל המציאות מורכבת יותר. יש רעיונות טובים וגם גרועים בימין. אותו דבר שמאל. אנשים רציניים לא בוחרים רעיון לפי המחנה שממנו הוא הגיע אלא לפי שאלה אחת פשוטה: האם הוא משרת את הביטחון, את החוסן הלאומי ואת העתיד של מדינת ישראל. הנאמנות שלנו היא לא לימין ולא לשמאל, אלא למדינה. והדבר האחרון הוא הפטרנליזם כלפי הצעירים. הצעירים לא “נופלים” לתוכן. הם לא עדר שצריך להציל מעצמו. הם דור שנלחם, משרת, משלם מיסים, מקים משפחות, מקים עסקים, עושה מאות ימי מילואים ונושא על הגב שלו מדינה שלמה, בזמן שאנשים כמוך בטוויטר מסבירים לו למה הוא בעצם לא מבין כלום. אולי הם מקשיבים לנו לא כי הם טיפשים. אולי הם מקשיבים לנו כי הם מזהים שהדור שהוביל כאן את הוויכוח הפוליטי בעשורים האחרונים נכשל. הקונספציות נכשלו. והם מחפשים דרך אחרת. אז במקום לקלל, לזלזל ולהסביר כמה כולם מטומטמים, בוא לשולחן. אם יש לך דרך טובה יותר, תציג אותה ותגן עליה. ואם אחרי כל הביטחון, הזלזול והוודאות המוחלטת שהפגנת בפוסט הזה לא תבוא, אנשים יצטרכו לשאול את עצמם למה. כי מי שבטוח שהרעיונות שלו נכונים בדרך כלל שמח להגן עליהם בפומבי. מי שמעדיף להישאר מאחורי המקלדת מייצג בדיוק את סוג האנשים שמחריבים את המדינה הזו. ואתה הרי לא רוצה להיות כזה - אז בוא. @MichaelMajerIL

הרבה שואלים אותנו על תפיסת החינוך שלנו. זה בקצרה. מוזמנים להצטרף לקבוצת החינוך למי שמעוניין להשפיע - קישור התגובה הראשונה.

עוד בוקר של הפקרת הצפון… תקשיבו ל @nisanzeevi המלך ותנו לצפון את התמיכה על ידי בחירת דור חדש של מנהיגות. #תסבירו_לי #so_explain_it_to_me

בשבוע האחרון ראיתי לא מעט ביקורות על אל הדגל. חלקן ענייניות, חלקן פחות, אבל רובן מספרות סיפור מעניין. כן, גייסנו תרומות - בדיוק כמו כל ארגון חברתי, פוליטי או אזרחי שרוצה להשפיע על המציאות. כן, קנינו פרסום והצבנו שלטים - כך בדיוק פועלים מי שמנסים להגיע לציבור. מה שמעניין הוא שלא זכור לי שראיתי את אותה זעקה מצד הכותבת כשהיו אלה ארגונים אחרים שגייסו מיליונים, קנו פרסום, הציבו שלטים וניסו להשפיע על סדר היום הציבורי. איכשהו כשאנשים מסוימים עושים את זה זו מעורבות אזרחית מבורכת, וכשאנשים אחרים עושים את זה זו פתאום בעיה. אבל אני בטוח שאין לזה שום קשר לפוזיציה… גם הטענות על ניסיון מעניינות… אנחנו לא טוענים שמגיע לנו להנהיג בגלל שעשינו מילואים. בין מובילי אל הדגל יש נסיון מצטבר של ניהול והקמת ארגונים של מאות מיליוני שקלים, מערכות חינוך גדולות, פעילות משפטית ציבורית ופרטית, רשויות מקומיות, ארגונים חברתיים ואלפי עובדים ומתנדבים. זה אולי לא הניסיון הפוליטי הקלאסי, אבל מצד שני, האנשים המנוסים לא בדיוק סיפק תוצאות מרשימות בעשורים האחרונים. ויש גם ביקורת אחת שאני מסכים איתה ולוקח אחריות. טוב יהיה אם יותר נשים יהיו בעמדות הנהגה ובמוקדי קבלת ההחלטות. מדינת ישראל צריכה יותר נשים מובילות, לא פחות. נכון להיום 2 מתוך 6 חברי ההנהגה הן נשים (לילך חיים- אידלברג ו Reut Frankel), ואני מקווה שבקרוב מאוד נכריז גם על שלישית. זה עדיין לא המקום שבו היינו רוצים להיות, ונמשיך לעבוד קשה כדי להתמודד עם הפער הזה. מעבר לכל הוויכוחים האלו, יש עניין נוסף. מה שבאמת מפריע לרבים מהמבקרים שלנו הוא לא התרומות, לא השלטים, לא התמונות ולא קורות החיים. מה שמפריע הוא שאנחנו אומרים בקול רם את מה ששני המחנות הפוליטיים מסרבים לשמוע. שמדינת ישראל הובלה במשך שנים על ידי הנהגה כושלת. שיש לנו לא מעט הסכמות עם אנשים במחנה אחד, וגם לא מעט הסכמות עם אנשים במחנה השני. ובעיקר, שאנחנו מסרבים לקבל את הטענה שאחד המחנות הוא הבעיה והשני הוא הפתרון. האמת הפשוטה היא שהמנהיגים של שני הצדדים כשלו. חלקם בהובלה, חלקם בחוסר היכולת להציב אלטרנטיבה. וכולם יחד תרמו למשבר העמוק שבו נמצאת מדינת ישראל - מי יותר ומי פחות. לכן כל מחנה אוהב אותנו כשהוא חושב שאנחנו תוקפים את הצד השני, ונבהל ברגע שהוא מגלה שאנחנו אומרים את אותו הדבר גם עליו. כבר שנים מדינת ישראל בלי חזון, בלי דרך, בלי אחריות, בלי חשבון נפש. ומול זה אנחנו מציעים משהו אחר. לא עוד מלחמת שבטים ולא עוד פוליטיקה שכל כולה מבוססת על פחד מהמחנה השני. אנחנו מציעים דרך. חזון, תפיסת ביטחון, חוק שירות, רפורמה חינוכית, ממשלית, כלכלית ועוד. אנחנו ממש לא מושלמים ולא חושבים שיש לנו את כל התשובות, אבל אנחנו מוכנים ויודעים לעבוד קשה כדי למצוא אותן. אז למי שמרגיש שהפוליטיקה הישראלית תקועה בתוך אותה מריבה אינסופית כבר שנים, אני לא מבקש מכם להסכים איתנו אוטמטית. אני מבקש מכם להיכנס פנימה - לקרוא, לשאול ולאתגר. הוויכוח האמיתי הוא לא עלינו, אלא על השאלה אם לעם ישראל יש אומץ להשתחרר מהפוליטיקה הישנה. אנחנו מאמינים שהתשובה היא כן, ולכן נמשיך. לא כי הדרך קלה, ולא כי כולם יסכימו איתנו, אלא כי אנחנו מאמינים שהמדינה הזאת שווה את המאמץ. ושעדיין אפשר לבנות כאן הנהגה שתחבר בין ציונות, אחריות, ביטחון, חירות ותקווה. הנהגה שלא עסוקה בלנצח את המחנה השני, אלא בלנצח עבור עם ישראל. נ.ב מה שעצוב לי זה לא הביקורת, זה חלק מהמשחק. אלא בעיקר כמה דיבור מלא רעל מרחיק אנשים טובים וחדשים מלהיכנס בכלל לפוליטיקה.