״אין דבר יותר גדול מתרומת איברים, משאירה את שחר לחיות באנשים אחרים. בשמחה ואהבה גדולה״, אמרה לאה, אמא של סרן שחר גמלא ז״ל, כשתרמה את הלב, הריאות, הכבד והכליות שלו, שהצילו את חייהם של שדה!! ישראליות וישראלים, מגיל 7 עד 72.
עכשיו שערו בנפשכןם שזה היה המצב עם כל חלל, עם כל חייל או אזרחית יקרות ויקרים שאיבדנו בשלוש השנים האחרונות. אילו החיים שאבדו היו מאפשרים לנו להציל חיים, כמה חיים יכולנו להציל.
נפגע אנושות מרחפן נפץ. בבית החולים נאלצו לקבוע את מותו. לאחר מכן, משפחתו קיבלה החלטה אצילית ומלאת חיים - לתרום את איבריו.
הסיפור של שחר הוא בדיוק הסיבה שאני מקדמת כבר שנים את הצעת החוק לחזקת הסכמה לתרומת איברים. חוק שמבקש לשנות את ברירת המחדל בישראל: שכל אדם ייחשב כמסכים לתרומת איברים לאחר מותו, אלא אם הביע התנגדות בחייו, או שמשפחתו התנגדה.
זה לא חוק שכופה. זה חוק שמציל חיים.
הוא משאיר את הבחירה בידי כל אחת ואחד, אבל מבקש מאיתנו כחברה לבחור בחיים, בערבות הדדית, באפשרות להפוך טרגדיה נוראה לתקווה עבור משפחות אחרות.
אולי עכשיו יש לנו סיכוי להאיר את עיניה של הכנסת בדבר הכל כך נחוץ הזה.
יהי זכרו של שחר ברוך. ושנדע כולנו, גם מתוך הכאב הכי גדול, להציל עוד חיים.