תואר שני בקולנוע. אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר שידעתי מראש שאני לא הולך לקנות פנטהאוז, אבל לפחות יהיה לי מה להגיד על החיים האלה. לא הלכתי בשביל האקזיט, הלכתי כי הרחוב הישראלי צרח עליי, והדרך היחידה שלי לא להשתגע היתה להפוך את הצרחות האלה לאמנות.
אבל לפני שאתם מתייגים אותי כ״אמן מנותק״, בואו נדבר רגע על המציאות: 16 שנים עליתי על מדים. מתוכן 15 שנים ביחידות שדה, בבוץ, בשטח. כן, מיקי, בזמן שאתה היית עסוק בסידור ג׳ובים בפריימריז, אני סחבתי אלונקות. אני משלם מיסים שמממנים את הנהג והלשכה שלך, ואני אפילו מצליח לגרום לאנשים לחייך לפעמים. אבל זה לא מספיק לך, נכון? כי בממלכה שלכם, אם האמנות שלי לא כוללת השתחוות פומבית למלך ביבי הראשון לשמו, היא לא שווה יריקה.
אז עכשיו כבוד השר מקים ״טקס אלטרנטיבי״. טקס האוסקר של ההתרפסות. שטיח אדום למי שיודע לשתוק. נעלבת, מיקי? נעלבת שאנחנו לא רוצים להיות ניצבים בהצגה שבה המציאות מצונזרת? הרי חס וחלילה שנראה בפריים ילד פלסטיני במחסום. זה ״פוגע״. זה מעכיר את האווירה. מבחינתך, המציאות בשטח היא סתם הפרעה לנרטיב.
ועכשיו הגענו לשלב האיומים על הכיס. הו, האימה. אתה מאיים לשלול את תקציב הקולנוע ה״עלוב״? תקשיב טוב, אדון שר התרבות: אתה והממשלה שלך מוזמנים לקחת את הכסף הזה. באמת. קחו אותו ותדחפו אותו עמוק לתוך הכיסים של נערי הגבעות ששורפים שדות בחסותכם, או של האברכים שלומדים איך להשתמט משירות בצה״ל בזמן שחצי מדינה במילואים. תממנו עם זה עוד כביש עוקף, עוד מחדל, עוד הפקרה של אזרחים בכבישים ובבתי החולים. הכסף הזה ממילא מוכתם.
אבל תרשום לעצמך: אני והחברים שלי לא נהפוך להיות הלני ריפנשטאהל שלכם. אנחנו לא מחלקת הפרופגנדה של השלטון. חושבים שאם תסגרו את הברז, המים יפסיקו לזרום? איזה חוסר הבנה בסיסי של נפש האדם. אני אצור סרטים ב-AI, אני אצלם באייפון שבור, אני אכתוב גרפיטי על הקירות של משרד התרבות שלך. זוכר את הספר ״לבד בברלין״? אז אני אהיה ״לבד בתל אביב״. אני אדפיס גלויות עם קריקטורות ואחלק אותן בתיבות דואר. אני אמשיך להיות העין שרואה את הריקבון, את השחיתות ואת המציאות האבסורדית שאתם מנסים להסתיר.
תבטלו את התקציב, תבטלו את הטקסים. אבל את המראה שאני שם לכם מול הפרצוף? את זה שום חוק ושום שר לא יצליחו לשבור.