מתחילים לסדר את הסיפור. נרטיב חדש נולד. טבח שבעה באוקטובר כהתעוררות. כ״נס בהסוואה״. כחסד אלוקי. לא ככישלון. לא כביזיון. לא ככתם. אלא כפתח לגאולה. התעוררות של עם. חיזוק של אמונה. תקיפה באיראן. גבורה. ציונות. נס. כלומר: אלף מאתיים נרצחים, חטופים, מדינה שהתפוררה בלייב בטלוויזיה, זו לא טרגדיה-זה תמריץ. זו דחיפה. זו נקודת מפנה חיובית. עכשיו כבר מותר לומר את זה בקול. עכשיו זו תורה שבעל פה. בעוד שבוע זו תהיה גם תורה שבכתב. ״שבעה באוקטובר-רגע ההולדה מחדש של מדינת ישראל״. וזה לא במקרה. זה בסך הכול השלב הבא באותו נרטיב שהממשלה הזו מאוהבת בו: ככל שיהיה יותר רע, ככה נוכל להצדיק את עצמנו יותר טוב. אז עכשיו יספרו לכם שהיינו צריכים את שבעה באוקטובר כדי להבין מי האויב. נו באמת. אם היינו צריכים את סינוואר בנתיב העשרה כדי להבין שסינוואר רוצה להרוג אותנו-אז אנחנו לא עם חכם, אנחנו עם של מטומטמים. אם היינו צריכים 1,200 גופות כדי להבין שהאיראנים חמושים, אז לא חסר לנו מודיעין, חסר לנו שכל. מה שקורה פה הוא חמור יותר מהפקרות. זה כבר הפיכת כישלון למקור סמכות. מי שנרצח עזר לנו להתעורר. מי שנטבח הקריב את חייו בשביל שנפציץ באיספהן. זו לא ממשלה. זו כת. כת של נרטיב, של פורמלין מוסרי, של מי שמייבש את הדם עוד לפני שנספג. ואם זו כת אז דרעי הוא הכהן הגדול שלה. הוא כבר לא מדבר פוליטיקה. הוא מטיף מיסטיקה. הוא מפרש את המחדל כהשגחה. את הפיאסקו כהתגלות. ואת ביבי, כמובן, כשליח. אולי לא של הבוחר, אבל של בורא עולם. מה שדרעי בעצם אומר: אין כישלון. יש רק שליחות. אין מחדל. יש רק מנגנון אלוהי שמוציא טוב מכל רע, ודרעי יודע להסביר אותו טוב יותר מכל פרשן ביטחוני. הממשלה, כמו שהולך עכשיו, לא תקבל אחריות על מה שקרה. היא תאמץ אותו. תאדיר אותו. תמסגר אותו בתוך פסקול של מטוסים, ודימוי של פצצות חודרות בונקרים. כי איפה שיש נרטיב, אין אשמה. ואיפה שאין אשמה אין גם תיקון. וזו הסכנה האמיתית: ממשלה שהופכת את האסון למיתוס, את הכישלון למנוף, את הקריסה למפץ חיובי. זו מדינה שמאוהבת בעצמה אפילו כשהיא נופלת, שמעדיפה פאתוס על פני חשבון נפש, ושמוכנה לבנות מקדש על הריסות של שכונה בעוטף עזה כי המקדש נראה טוב יותר בצילומים. זו ממשלה שלא תלמד כלום, כי היא לא רוצה ללמוד. היא רק רוצה לספר. על גבינו. על דמנו. על סיפור שלא קרה אלא נכתב מחדש בחדרי עריכה של אנשי דת, פרשנים מטעם, ודוברים שמבקשים רק דבר אחד: שתשכח. אבל אנחנו לא נשכח. לא את הטבח. ולא את מי שהפך אותו לתירוץ.