אני מבין למה עידו לא אוהב את גישת המותר והאסור. זו השיטה שעובדת הכי טוב לטווח הקצר, אבל מתרסקת במבחן הזמן ויש שיגידו שאפילו גורמת בסופו של דבר לרגרסיה מנגד, שינוי אורח חיים והרגלי תזונה מתוך מקום של מודעות ושיקול דעת, הם משימה קשה לא פחות, שפעמים רבות דורשות משאבים שפשוט אין לנו תרשו לי לדון פה לרגע על ההבדל בין הגישות, ולמה בהסתמך על מסקנות שמגיעות מתצפיות אנקדוטליות, אני חושב שהדרך האמצעית היא בעלת סיכויי ההצלחה הטובים ביותר גישת מותר/אסור: פשוט מאוד, יש את מה שמותר לאכול, ואת מה שאסור בשום פנים ואופן לאכול. לקטגוריה הזו נכנסות רוב הדיאטות. בין אם זה קיטו, ללא סוכר, ללא גלוטן וכו', ובין אם זה תפריט "גמיש" שבו בגדול אומרים לכם שמותר לאכול כמו ארנב חלבון, ואסור לאכול את כל הדברים שגורמים לכם לשמחת חיים היתרונות של השיטה רבים - אתם לא צריכים לחשוב, לחשב, לעקוב. אם תאכלו סלט ירוקים עם טונה במים (כי בשמן אסור), בלי רוטב (כי אסור) וכשמזמינים פיצה הביתה אתם תשבו בצד עם פריכות קוטג' 3%, אתם תרדו במשקל, ותרדו יפה. בלי לחשוב, בלי תפריט אמיתי, בלי צורך של הבנה של מה ולמה. פשוט תעקבו אחרי מה שהמשפיען/ית פרסמו בסטורי, ותגרפו מלא מחמאות על הירידה במשקל בארוחת החג הבאה העניין הוא שהדבר היחיד שמחזיק את השיטה הזו בחיים, זה כוח הרצון. כן, יגידו לכם להכניס צ'יט מידי פעם כדי לדחות את הקץ, אבל הוא יגיע. בסוף יישבר לכם. כוח הרצון הוא משאב מוגבל, ואם הגעתם לעודף משקל משמעותי, כנראה שיש מאחורי זה הרגלי אכילה וקשר רגשי לאוכל, שבסוף יגברו על כוח הרצון. זה ייקח חודש או חצי שנה או 5 שנים, אבל בסוף זה יגיע. זה כבר לא אנקדוטלי, זה מחקרי. הסטטיסטיקה באופן מובהק מאוד מאוד מאוד, לרעתכם. אתם חושבים שתנצחו, אבל אתם לא. אז אם זה לא עובד, מה עושים? כמובן, שינוי עמוק יותר, שינוי בהרגלי תזונה. יבוא הדיאטן שקרא את המחקרים, הוא דיאטן מקצוען, הוא לא תקוע בעבר, הוא מתעדכן, הוא יודע שמותר/אסור נועד לכישלון, אז הוא ינסה ללמד אתכם כל מה שהוא יודע. גרם חלבון זה 4 קלוריות, כך גם גרם פחמימה, שומן זה 9, אלכוהול זה בגדול 7. תפתחו מחשבון, בואו נראה כמה קלוריות אתם שורפים ביום, בייסיק מטבוליק רייט, את זה תכפילו בסוג הפעילות שלכם, כנראה 1.2 כי אתם פדלאות, עכשיו שתדעו שאתם יכולים לאכול הכל, אבל זה החשבון, כמה שרפתם לעומת כמה הכנסתם. צריך להיות בשלילי, אחרת תעלו במשקל. תשתמשו באפליקציה למעקב, תמדדו כל מה שאתם אוכלים, ותלמדו לעשות את החשבון הזה בעצמכם. הנה, אין פערי ידע יותר, עכשיו אתם יודעים בדיוק כמה אתם אוכלים, איך הגוף עובד, איך יורדים במשקל ואיך עולים. אין תירוצים יותר, הכדור בידיים שלכם. הבעיה? בעוד הדיאטן נותן לכם דבר מטורף - מחזיר לכם את השליטה על התזונה שלכם, יש לכם עוד כמה דברים לשלוט ולהיות אחראיים עליהם. הילדים, מטלות הבית, העבודה, החשבונות, ההשקעות שלכם. אתם כבר אנשים מבוגרים, לא חסר דברים להיות אחראיים עליהם, והנה יש עוד אחד. אתם לא רק צריכים לזכור עם איזה משימות יצאתם מהפגישה האחרונה בעבודה ומה צריך לשלוח עם הילד לגן מחר, אתם גם צריכים לזכור כמה קלוריות אכלתם בבוקר ובצהריים ולחשב מה יהיו ההשלכות של לגנוב עכשיו משולש פיצה מהילדים מקנים לכם אורח חיים חדש, הרגלים חדשים. זו הדרך היחידה לשמור על תזונה נכונה לטווח ארוך. הבעיה היא, שהרגלים חדשים לא פשוט מחליפים את ההרגלים הישנים. הם נבנים מעליהם. ולא משנה מה תעשו, ההרגלים שבניתם לעצמכם בתחילת החיים, תמיד יהיו עם יסודות חזקים יותר מהחדשים. אוטומטיים יותר, אינטואיטיבים יותר. אז יבוא יום גם שם, ולמרות כל הידע וכל הניסיון, החיים יעשו את שלהם, ויהיו דברים שידחקו לרגע את הרגלי התזונה שלכם למטה בסדר העדיפויות ומה שישתלט זה ההרגלים הישנים, הילד השמנמן בן ה-15 שמפרק מגש פיצה לבד ולפעמים קשה לאנשי מקצוע לראות את המחיר הקוגניטיבי והנפשי שאנשים נושאים כחלק משינוי הרגלי תזונה. עבורם זה טבעי, עבורנו, לא משנה כמה שנים נקפיד וכמה נלמד וכמה נבין, להתמיד בהם תמיד יגיע עם מחיר, כזה שלא תמיד נצליח לשלם אז מה אולי כן יעבוד? לשלב מותר/אסור כקיקסטארטר או ככלי לעצירת מפולת. לטווח קצר זה קל יותר להטמעה, זה לא דורש מחשבה. הרגלי אכילה ומודעות לתזונה כמטרה לטווח הארוך נתחיל במותר/אסור במקביל ללימוד והבנה של למה זה עובד, נעבור בהדרגה לתזונה מודעת, ונקבע לעצמנו משקל גג, נגיד 3-5 קילו מעל איפה שאנחנו עכשיו. אם בניסיון שלנו לאכול בריא יותר, נפלנו קצת, נלך לדיפולט לתקופה ונעשה מותר/אסור כדי להוריד מעלינו קצת את העול הקוגניטיבי במעקב אחרי התזונה