זה הציוץ שלכם להיום. גיל שלי עושה דקונסטרוקציה לניקס. 53 שנים ב4 דקות.
מרשים מאד.
@Gilshely
סיכום מזרם התודעה של 53 השנים בהם הניקס לא לקחו אליפות.
אחרי האליפות של שנת 1973, הניקס מתחילים לדעוך דעיכה טבעית. וויליס ריד הקריב למעשה את המשך הקריירה שלו, הקבוצה מתבגרת, ורד הולצמן לא מצליח להוציא מים מהסלע.
תחילת שנות השמונים הניקס בוחרים בדראפט רכז מוכשר בשם שוגר ריי ריצ׳ארדסון, הוא נופל לסמים, ורק אברהם חמו ומכבי רמת גן מצליחים להוציא ממנו את הכישרון האדיר שהיה טמון אצלו. כנראה עד היום, שוגר ריי ריצ׳ארדסון היה שחקן הNBA הכי מוכשר שהגיע לישראל בשיא שלו.
הניקס מצליחים להוציא מהצמד ארני גרינפלד (ששבר את לבי ביחד עם ווילי סימס כשניצחו במכביה את נבחרת ישראל של ברקוביץ שלקחה מדליית כסף שנה קודם באליפות אירופה, ועכשיו מדליית כסף במכביה), וברנארד קינג מחזירים קצת צבע ללחיים של אוהדי הניקס.
המעטפה הקפואה ודייוויד שטרן מביאים את פטריק יואינג לניקס ב1985, ואז הניקס יוצאים לאט לאט מהתקופה האיומה שלהם עם שנתיים נהדרות של ברנארד קינג.
בשנות התשעים דייב צ׳קטס מצליח לבנות עם פאט ריילי את הקבוצה הכי חסרת כישרון שהתמודדה אי פעם על אליפות, פאט יואינג והנגרים שהרביצו מכות רצח לכל הליגה. הקבוצה היחידה שאתגרה באמת את מייקל בשנים האלה. זכור לרעה במיוחד צ׳ארלי סמית׳ עם שלושת הלייאפים שנחסמו אחד על יד הוראס גראנט, אחד על ידי פיפן ואחד על ידי מייקל ירום הודו, במשחק שאם אחד מהלייאפים האלה היה נכנס, הניקס היו עולים ל3:2 על שיקאגו ומקבלים משחק 7 בבית.
1994 סטארקס עולה לשלשה שאקים נוגע בה בקצות האצבעות במשחק 6, פטריק יואינג לא סולח לסטארקס עד היום על כך שלא מסר לו, ובמשחק 7 סטארקס קולע 2מ16 ומשמיד את סיכויי הניקס לקחת אליפות.
בשנת 1998 הניקס עם אלן יוסטון עולים ליתרון 3:2 מול מיאמי כאשר הם מביסים את מיאמי בדרך למפגש עם מייקל בגמר המזרח, רק שפי ג׳יי בראון עושה באדי סלאם לצ׳ארלי וורד, ודייוויד סטרן מחליט להרחיק את כל שחקני החמישייה של הניקס שהיו כבר על הספסל, ועוד בטובו לא מרשה להם פשוט להקריב את משחק 6 אלא מפזר את ההרחקות בין משחק 6 למשחק 7, וכך משמיד את סיכויי הניקס. הוא יעשה אותו דבר לפיניקס אחרי כמה שנים. היום כשאוהדי הניקס שרקו בוז לדייוויד סילבר, זה גם היה מיועד לסטרן.
1999 הניקס מדהימים מהמקום השמיני מיאמי עם סל בשניה האחרונה של יוסטון, מביסים את אטלנטה, ולארי ג׳ונסון קולע שלשה ופאול כדי להדיח את אינדיאנה, הניקס משחקים בלי פטריק יואינג שנפצע באכילס, וגם לארי ג׳ונסון נפצע בגב, ובלעדיהם אין להם סיכוי מול סן אנטוניו בגמר.
ב2001 כאשר פטריק יואינג כבר בסיאטל מרקוס קמבי הגיע בטרייד במקום צ׳ארלס אוקלי, הניקס מובילים על טורונטו בפלייאוף, אבל לפני משחק ארבע האחות והאמא של מרקוס קמבי נחטפים על ידי חבר לשעבר של האחות, ובאיומי אקדח הוא אונס אחותו של מרקוס קמבי וכנראה גם את האמא. עיתוני ניו יורק מאוד מאוכזבים שמרקוס קמבי מפגין רכות ולמרות תקרית מינורית כל כך לא משחק במשחק 4, וגם במשחק 5 הוא משחק כמו רוח רפאים (מעניין למה) והניקס מודחים.
ג׳ף ואן גנדי עוזב, ג׳יימס דולאן מחליט שהוא צריך להיות יותר מעורב בקבוצה, מעיף את צ׳קטס ומביא את סקוט פרי כדי להשמיד את הניקס, וממש מצליח לו.
לאחר שנים של יאוש וולש מחליט להביא מישהו שמבין כדורסל, דוני וולש, דוני וולש בונה קבוצה טובה סביב אמרה, ואז כרמלו רוצה לבוא לניקס, וולש רוצה להחתים את כרמלו כפרי אייג׳נט בעונה אחרי, אבל דולאן רוצה למכור כרטיסים אז הוא נותן לדנבר חצי קבוצה שוולש בנה עבור כרמלו, למרות שזה היה יכול להגיע בחינם בשנה אחרי, דוני וולש עוזב.
דולאן גם נותן לאייזיאה תומאס להשמיד את הקבוצה עם סטפן מרבורי, בנוסף דולאן משלם עשרה מליון דולר דמי שתיקה לעובדת הניקס שהוטרדה מינית על ידי אייזיה, כן לדולאן אין בעיה עם מוסרית עם מטרידים מיניים או פדופילים כמו שראינו במשחק 3 בגמר.
אז דולאן השתעמם קצת מהשמדת הערך שעשה לMSG שבבעלותה הניקס והריינג׳רס, הוא מביא את ליאון רוז, משחרר לו את הקבוצה, והבוקר הסיוט של אוהדי הניקס נגמר סוף סוף