התיזה של מפלגות האופוזיציה, שאיחודים צריכים לעשות רק לקראת הבחירות, היא אחת המסוכנות שנראו כאן והיא חוסר אחריות ומנהיגות ברמה היסטורית.
1. העובדה שהישראלי הממוצע רואה בלי הפסקה את הליכוד כמפלגה הגדולה בישראל מקבעת תודעה. הרי יהיו איחודים וזה לא יהיה המצב הסופי. חבורה של מנהיגים שרצים לבד בסקרים כדי לשפר עמדות כוח כאסטרטגיה זו בושה למחנה, בושה של אנטי מנהיגות.
2. כדי לייצר תודעה לטווח ארוך צריך לבנות סיפור רחב ומשמעותי. סיפור כזה לוקח זמן, הוא דורש קמפיין עמוק, הוא לא בא ברגע. כל דקה שעוברת שבה אנשים שמייצגים את אותו הרעיון לא מתאגדים לאגרוף אחד היא דקה מבוזבזת וחסרת אחריות.
בישראל ייערכו בחירות ב-2026, להערכת רוב הבוחשים בקלחת בין יוני לספטמבר.
הישראלי הממוצע שנמצא או נמצאת ברחוב כבר שלוש שנים (חלק הרבה יותר מזה), משווע למנהיגות ששמה את הצלת המדינה בראש סדר העדיפויות שלה.
אם נדרשת יריה בנגמש, זאת צריכה כנראה להיות הירייה הזאת. של החברה האזרחית, בעוצמה.
תתאחדו כבר לקונסטלציות בהן תרוצו בסוף. גבשו סיפור! תגידו מה כן! צאו מהביצה הפנימית שלכם שדוחפת אותכם להמתין כדיי לייצר עוד כוח מדומיין שמפצל את המחנה.
תהיו כבר מנהיגים רבאק!