ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנו מרכינים ראש לזכרם של אלו שחירפו נפשם למען ביטחון המדינה וריבונותה.
השנה, אנו מבקשים להעלות את זכרו של אל"מ נביה מרעי ז"ל, אחיו של חברנו לתנועה אל"מ (במיל') מופיד מרעי, אדם שסיפור חייו ונפילתו הפכו למורשת של גבורה, מנהיגות וברית דמים.
נביה, בן הכפר חורפיש, צמח מתוך עבודת האדמה ופעילות בתנועות הנוער, וכבר בצעירותו הפגין את אותה נחישות שאפיינה אותו לאורך כל דרכו. כשעמד בפני גיוס בשנת 1972, הוא התעקש לפרוץ דרך ולהתגייס לחטיבת הצנחנים - החלטה חלוצית באותם ימים בקרב בני העדה הדרוזית. בעזרת התערבותם של שר הביטחון דיין והרמטכ"ל אלעזר הוא הגשים את שאיפתו, וזמן קצר לאחר מכן כבר מצא את עצמו נלחם בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים.
מכאן החלה קריירה צבאית מרשימה ורוויית עשייה, במהלכה פיקד על גדוד "חרב", שימש בתפקידי מטה והדרכה בכירים, והוביל כוחות בגזרות המורכבות ביותר בלבנון ובחבל עזה. נביה היה מפקד מזן נדיר, כזה שתואר על ידי פקודיו כמי ש"מעולם לא התעייף", מקפיד להיות נוכח בכל אירוע ותרגיל, ומוביל תמיד בראש הכוח בקרב. בצד דמותו כאיש צבא קשוח וערכי, הוא היה איש רוח וספר, חובב אסטרטגיה ומדעי המדינה, שמצא עניין באיסוף עטים עתיקים וחרבות נדירות, וידע ליצור קשרים אנושיים עמוקים עם כל מי שפגש בדרכו. במהלך שירותו כמפקד חטיבה בעזה, בנה גשרים של אמון עם ההתיישבות ועם האוכלוסייה המקומית, מתוך הבנה שהביטחון נשען גם על היכרות אישית וכבוד הדדי.
בתאריך ה-27 בספטמבר 1996, בעיצומם של קרבות "מנהרת הכותל", מצא נביה את מותו בנסיבות טרגיות וסימבוליות כאחד. זה היה יומו הראשון בתפקיד סגן מפקד אוגדת עזה, לאחר שסיים את כהונתו כמפקד החטיבה הצפונית. במהלך תקופת החפיפה, כשהשטח החל לבעור, נביה לא היסס לרגע. ביום שישי ההוא, הוא חש לציר פילדלפי, לעבר מוצב "טרמית" באזור רפיח, כדי לסייע לחייליו שהיו תחת אש כבדה. שם, תוך שהוא עומד בקו האש ומגן על פקודיו ביומו הראשון בתפקיד החדש, נפגע נביה ונהרג במקום, והוא בן 42 בלבד.
דמותו של נביה נותרה חקוקה בלב העם כסמל לשותפות הגורל ולעוז הרוח של העדה הדרוזית.
בספטמבר הקרוב נציין 30 שנה ללכתו של נביה, שלושה עשורים שבהם חסרונו מורגש אך מורשתו ממשיכה להדהד.
חברי תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' מחבקים היום את מופיד ואת משפחת מרעי כולה, ונוצרים בליבנו את מורשתו של מפקד ולוחם שהקדיש את כל חייו, עד רגעו האחרון, למען הגנת המולדת.
יהי זכרו ברוך.