חפירה קלה על הניקס:
בשנות ה-70, לפני שנולדתי, אבא שלי גר בניו יורק. הוא התאהב בקבוצה והעביר לי את המחלה הזאת כשהתחלתי להתעניין בכדורסל בתחילת הניינטיז.
עם כל הסיפורים של אבא על הגארדן, וויליס ריד והאליפויות של 70׳ ו-73׳, היה לי ברור שבחרתי נכון. שזה עניין של זמן עד שחוזרים להשתלט על העסק. עכשיו לכו ספרו את זה לג׳ורדן, מילר, דאנקן ואפילו פאקינג האליברטון ששברו לי את הלב פעם אחר פעם.
כל הסבל הזה רק הופך את התואר של ניו יורק למתוק יותר. בעיקר כי יש בה משהו מפעם. קבוצה עם מאמן שהושמץ רוב הקריירה, כוכב שנראה שמנמן ולא מזיק ושיש בה אשכרה עדיין כמה ״נגרים״ שלא יכולים לקנות סל.
איזה כיף!!!