לפענח את MultitouchSupport ולשלוט על קריאות דרך CGS זה החלק המעניין של הפרויקט. האתגר והפיצוח. אבל בסוף מגיעה הניירת.
הקומיט של היום הוא נטו עבודת משרדית אפורה: לסנכרן specs, לארכב מסמכי דיזיין, ולתפור את ה-release pipeline. אפס אדרנלין.
אבל זה ההבדל בין סקריפט שחי אצלך על הלפטופ לבין מוצר שאשכרה אפשר לשחרר. מי שלא מוכן להיות פקיד מידי פעם, נשאר עם צעצועים.
אפל שמו לנו את הטראקפד הכי טוב בתעשייה, אבל ה-API הציבורי שלהם מיועד למי שרוצה לגלול תמונות, לא למי שרוצה לעבוד מהר.
אם מחפשים שליטה טקטילית אמיתית במעבר בין חלונות — כזו שיושבת על זיכרון שריר נטו, כמו ב-Windows Precision — חוקי המשחק הרשמיים פשוט לא רלוונטיים.
אז דחפתי את הקומיטים הראשונים של ThreeFingerSwitcher. זרקתי את הסנדבוקס לפח והתחברתי ישירות ל-MultitouchSupport הפרטי כדי לקרוא טאצ'ים ברמת הברזלים. זה מאפשר לעשות סקראבינג בין חלונות בלי לשבור את הג'סטות הנייטיב של ה-OS. על הדרך הייתי צריך להנדס מחדש את ההתנהגות מול CGS ו-AXPrivate כדי לעקוף את המנגנון השבור של פוקוס על חלונות ב-Space אחר.
מסתבר שאפשר לקבל חווית ניווט חלקה לחלוטין ב-macOS.
פשוט צריך להפסיק לבקש רשות.