המנה האישית של עוגיות 37% היא ״חבילה״ ואתם לא תגידו לי אחרת
אם היו רוצים שאוכל רק אחת לא היו אורזים איתה עוד 11
צריך לראות את התגובות כדי להבין כנראה את המכניזם של מה עושה אותך שמן או רזה (לא רק). אני לא יודע אם זה גנטי או סביבתי בילדות, אבל בפרקטיקה זה לא משנה למי שכבר מבוגר.
בתקופת ההרזיה שלי לפני הספורט (שנתיים הייתי רק על תזונה), התחלתי לשים לב.
אני הייתי בשלב שפחממות וסוכרים היו יום בשבוע, אבל כל יום ב-3 החבר'ה היו הולכים למטבח לקפה ועוגיה. והם היו רזים, והם אכלו כל יום עוגיה.
וכשהתחלתי לשים לב באמת, ראיתי מה מבדיל אותם. הם היו לוקחים את האריזה של העוגיות 37%, מוציאים 1 או אולי 2, קפה, ומפית, ומתיישבים.
ואני? מה זה לקחת עוגיה? לוקחים את האריזה של ה12, ונותנים לה להיות בשולחן עד שנגמר הקפה והשיחה. לפעמים הפסקה קצרה אז רק שאבתי רק 3 עוגיות, לפעמים קצת מאריכים והופ כל ה12 הלכו כלא היו.
יש אנשים שאוכלים בורקס. ואז בימים מסוימים, עם רעב מיוחד, הם אוכלים עוד ועוד בורקס עד שמגיע הרביעי, והם שבעים, והם פשוט לא יכולים יותר. מדהים לראות את המתחרים בליגה של המצייץ המקורי - מתגאים בזה שאם הם ממש מתפוצצים הם מצליחים אפילו 5.
ויש את הסוג השני - השואבים. ישיבה בצבא עם בכיר והבורקס בערמה על השולחן? 2-3 עוד לפני שמתיישבים, ואז במהלך חצי יום דיונים, אפשר להגיע למספרים שבדיעבד נשמעים מופרכים, כמו 10 או 15, אבל ברגע האמת? ברגע האמת הם הרגישו כמו אריזה תפוצ'יפס.
ואני לא יודע אם זה גנטי עד הסוף, או שאולי זה דרך שבה נפדקנו כילדים, אם זו התניה, או פיצוי או מנגנון אחר, אני רק יודע מה זה לא - זה לא סתם "כח רצון", זה לא סתם "ניסית לא לעשות את זה?", זה טבוע בפנים, זה עמוק, וזה מאבק, והאמת? זה יכול לקרות לי גם היום עם כל ה40 קילו ירידה והציוצים שלי פה. זה יקרה הרבה פחות פעמים כי אני לומד להכיר את המנגנון שלי ואיך לשלוט בו. אבל המנגנון הזה תמיד שם ולשלוט בו זה אימון שלפעמים לוקח שנים.
אגב ביום הולדת שלי לפני שבועיים שאבתי 10 משולש פאפא ג'ונס. היא פיצה טעמה, אבל היא לא 10 משולש טעימה.