אנחת רווחה -
ב-27/2 (שישי) בצהרים יצאתי מהבית, אחרי לילות ארוכים שבהם שנתי נדדה, כי הרצתי בראש תרחישים, חשבתי על מה לא חשבתי, גלגלתי את התכנית שהכנו בחודש וחצי מאז ה-14/1 והכי חשוב דאגתי כי חיי חברי על הכף והאחריות כל כך כבדה.
ביום ראשון בצהרים, יצאתי חזרה הביתה, אחרי שישנתי 4 שעות מחולקות לשתי מנות, אבל יותר חשוב אחרי שהושגה עליונות אווירית.
בחלוף שבוע וחצי, שוב לא הצלחתי להירדם, כי הערכתי שזה הזמן שבו צפוי שיתחילו קשיים, וזה אכן מה שקרה. היו לי חלומות על מטוסים שנפגעו מטק״א.
ביום ה-41 טראמפ הכריז על הפסקת אש - שוב סיימנו על האפס. אבל אי אפשר היה להישען לרגע על הכיסא, ולהתחיל לחשוב ולעבד את מה שקרה, כי כל רגע היתה אפשרות שהמלחמה תתחדש, ואם עכשיו יפול לנו מטוס, זה יהיה חרא. השבועיים האחרונים היה רכבת הרים.
אני מניח שאכתוב בהמשך על זוויות שונות של ״החוויה״. מלחמות הן שילוב בין האישי, המשפחתי, החיילי והלאומי, וגם במידה רבה על צוות האנשים איתו אתה חולק את האחריות להשגת המשימה, כי זה משחק קבוצתי.
זכיתי שוב להיות שותף משמעותי להצלחה בהשגת עליונות אווירית, שמח על חלקי. הלילה, אחרי זמן רב, ישנתי רגוע יותר, למרות שאני מרגיש מרוקן.