תהרגו אותי למה במחצית של משחק בשידור ציבורי צריך לשים 12 דקות פרסומות.

מברוק, סיימו את השיפוץ

זה הדבר הכי מטופש שמישהו אי פעם כתב וזה כמובן נכון ב-100%.

הבראקט שלי לפלייאוף, יצא לי מוצלח

חחחחח אני מת

זין על המונדיאל אחרי חודשיים חוזרים לישון

וומבי מורחק למשחק פתיחת העונה שנה הבאה?

השאלה היחידה היא האם כשברוני יהיה פיינלס מופ לברון עדיין ישחק איתו או שהוא כבר יהיה עוזר מאמן

מסכן דונטה דיויצ'נזו :(

ראשוני: מייק בראון לא סגור על המוסיקה של who let the dogs out

1. הניקס עם אחת מריצות הפלייאוף הכי מרשימות אי פעם. וזה מדהים כי אחרי 3 משחקים בפלייאוף הזה היה נראה שהם לא שורדים סיבוב אחד. 2. מייק בראון כזה חמוד, וכזה חבוט, וכל כך מגיע לו, מברוק. 3. על השינוי שקאט עשה בגישה ובכדורסל יעשו עוד הרבה דוקומנטריז בעתיד. 2 נקודות הכי מרגשות במשחק אליפות. 4. תזכרו מי הראשון שאמר שדיארון פוקס הולך להיות גרסת הגארד של האריסון בארנס. 5. הספרס באופן כללי בלתי, והם הולכים לקחת הרבה אליפויות. זו הייתה רק ההתחלה בשביל הקבוצה הזו. 6. וזה בראש ובראשונה על וומבי. נכון הנוכחות ההגנתית שלו היא שם תמיד והיא מטורפת, אבל הוא גם צריך לדעת לקחת את ההתקפה על הגב כששום דבר לא עובד. אני מניח שבפלייאופים הבאים כבר נראה את זה. 7. וומבי זה עניין של טנקינג בזמן הנכון במקום הנכון. קאסל זה המשך סביר. דילן הארפר זה הצ'יט קוד האמיתי. נכון החטיא היום ברבע הרביעי אבל יש שם הכל. כדורסל, הגנה, אופי. רק שישפר את הקליעה וזה חתיכת מפלצת. 8. שוקל לכבוד האליפות לעשות סולחה עם מיקאל ברידג'ס על הסכסוך האישי שלי איתו. אעדכן. 9. ג'יילן ברונסון. יתכן וכל מי שהיה קשור להנהלת המאבס בעשור האחרון צריך לקחת גלולת ציאניד.

עונת הדאבל!

תוך כמה זמן דארון פוקס חוזר לסקרמנטו?

אחרי ריבאונד התקפה יש 14 שניות על השעון, היה הבדל של 10 שניות, הספרס היו צריכים לשמור ולא לעשות עבירה

אני: יוצא החוצה, מסתנוור מהשמש, עושה אפצ'י סקוט פוסטר: אפון ריוויו, פריאור טו דה אפצ'י, קאט אסטבלשיט איליגל גארדינג פוזישן

יתכן שהיו ריצות פלייאוף מרשימות יותר לרוקיז בעשורים האחרונים, אבל אנחנו צופים בהופעת הפיינלס הטובה ביותר של רוקי מאז מג'יק ג'ונסון.

סקוט פוסטר והמקהלה עובדים קשה על משחק 6, הא?

תלכו להיסטוריה. היא לא זזה אף פעם כי מישהו ביקש ממנה בנימוס. היסטוריה זזה, כמעט תמיד, כי מישהו הגזים. ב-4 בינואר 2023, כששר המשפטים יריב לוין עלה אל דוכן הנואמים והכריז על ״הרפורמה המשפטית״, הוא היה בטוח שהוא מנהל אירוע חקיקה תוך שהוא אוחז בהגה הכוח המוחלט. מה שהוא לא ידע זה שהוא משך את החבל חזק מדי, מהר מדי והגיע אל הקצה. בזמן שהוא דמיין מהפיכה חוקית הוא לא שם לב שהוא העיר את אלה שהוא היה בטוח שימשיכו לשלם, לשרת, לממן, לשתוק ולבלוע. ------------------------------- החברה הישראלית חיה יותר מדי שנים בתוך קומבינה מבנית פנימית: ״החוזה הבלתי כתוב״. בצד אחד, הציבור הליברלי, החילוני, הדמוקרטי, היצרני. הציבור שנושא על גבו את הכלכלה, שמחזיק את תעשיית ההייטק, שמחזיק את מערך המילואים, האקדמיה, הרפואה והתרבות. המחנה הזה פיתח עם השנים שריר מיוחד: שריר הוויתור. התעצבנו על כפייה דתית אבל עשינו את זה בשיחות בינינו. כעסנו שאין תחבורה ציבורית בשבת וקנינו עוד מכונית שלא ניתקע אם אחד הילדים יצא שבת. התפוצצנו על תקציבים סקטוריאליים ועל פטור מגיוס והמשכנו להודיע שקיבלנו צו ואנחנו יוצאים לאימון/תעסוקה/קו ונחזור עוד שבועיים כי ״אין לי ארץ אחרת״ . הפרגמטיות הישראלית הישנה: ״אנחנו לא אוהבים את זה, אבל ממשיכים האלה״. ------------------------------- השגיאה ההיסטורית של ממשלת הטבח הייתה הדמוניזציה שהם עשו לאדישות הזו. הם פירשו פרגמטיות כחולשה ונימוס ככניעה. הם היו בטוחים שאם הציבור בלע את הגזירה הזו, ואת התקציב ההוא, הוא יבלע גם את שינוי חוקי המשחק עצמם. אבל גם בפוליטיקה יש פיזיקה: Counter-Mobilization. תגובת נגד לא מתפרצת בגלל הפסד נקודתי, אלא כשאנשים מבינים שמישהו מנסה לשלול מהם את תחושת השייכות והזהות. לוין ונתניהו חשבו שהם נוגעים בעילת הסבירות או בוועדה לבחירת שופטים. בפועל, הם שלחו יד אל תעודת הזהות של מיליוני ישראלים והודיעו להם: אתם כבר לא שותפים כאן. אתם תמשיכו לממן ולהגן. אנחנו נחליט. ואם תשאלו אותם, גם הם יספרו לכם שאם הם היו יכולים, הם לא היו עושים את זה. מיליונים שטפו את הרחובות שבוע אחר שבוע. הם יצאו להגן על הזכות שלהם להרגיש שהמדינה הזו שייכת להם באותה מידה. ------------------------------- אנחנו לא לבד בסיפור הזה. ההיסטוריה מלאה במנהיגים שחשבו שהם מצאו את הנוסחה למשול באמצעות פירוק הבלמים. בפולין. במשך כמעט עשור, מפלגת הימין השמרנית והפופוליסטית פירקה באופן שיטתי את מערכת המשפט, השתלטה על התקשורת הציבורית ורדפה את הציבור הליברלי במדינה. השלטון היה בטוח שהחברה הפולנית הליברלית הוכנעה. אבל החבל נקרע. התוצאה הייתה התעוררות אזרחית חסרת תקדים. בבחירות ההיסטוריות, שיעורי ההצבעה שברו שיאים, במיוחד אצל צעירים ונשים. המטוטלת לא סתם חזרה למרכז. היא טסה בעוצמה ובעטה את השלטון הישן אל האופוזיציה. זה בדיוק מה קרה, קורה ויקרה בישראל. הציבור הליברלי-דמוקרטי עבר אקטיביזציה וזה בלתי הפיך. חלאס. הסף הציבורי השתנה. מה שהיה נסבל אתמול, לא יהיה נסבל מחר. הקומבינה הישנה מתה ב-4 בינואר. גילינו שאפשר לעצור חקיקה, לגייס את דעת הקהל הבינלאומית ולייצר רשתות ביטחון אזרחיות מדהימות, אין אחד שהיה ברחובות ויחזור להיות הילד המנומס שיושב בשקט מאחורה. תודעת הכוח הזו משנה את הכל. והמאבק הבא הוא לא על בית המשפט. הוא על הכל. על הגיוס, על המרחב הציבורי, על מערכת החינוך, ועל השאלה מי נושא בנטל ומי נהנה מהפטור. ------------------------------- אבל המטוטלת, למרות העוצמה, היא רק מומנטום. היא מבטיחה תנ ועה וניצחון מיידי אבל לא שינוי קבוע. אם ההתעוררות הזו תהפוך רק לזעם פוליטי נקמני, הוא ייעלם. כדי להפוך את תנועת הנגד הזו לרגע כינונה של ישראל החדשה, נדרשות שלוש תנועות עומק: 1. המחנה הליברלי צריך להגדיר באומץ מה הוא בעד. בעד ישראל ציונית, יצרנית, שוויונית, ממלכתית, שמקדשת את חירות האדם ואת שלטון החוק. מגילת העצמאות החדשה שלנו. 2. ״נעשה להם מה שהם עשו לנו״ הוא מה שיביא לתבוסת נתניהו. המלחמות שנתניהו ניסה לחולל בין אוכלוסיות שונות כאן? אסור שיהיו. המטרה היא ברית של כל מי שמאמין בחוזה אחד פשוט: במדינה דמוקרטית, אין קבוצה שמקבלת פטור מהחובות וממשיכה להחזיק במונופול על הזכויות, החוק והכסף. זו שותפות אזרחית שכוללת חילונים, מסורתיים, דתיים מתונים, וכל מי שהממלכתיות הישראלית קרובה אליו. 3. נגמר הסיפור של ״לשכב על הגדר כדי לעצור את החוק הרע הבא״. השלב הבא הוא כינון חוקה, הסדרת השוויון בנטל, פירוק מונופולים דתיים דורסניים, והבטחת חופש דת וחופש מדת במרחב הציבורי. ------------------------------- עכשיו סליחה שאני נשמע דרמטי אבל הבחירות הקרובות הן לא על עוד חילופי שלטון. זה משאל עם על עצם הרעיון הישראלי. נתניהו יובס (אם בכלל יתמודד) לא רק בגלל מחדלי העבר או המלחמה, אלא משום שהוא עשה את הטעות הגדולה מכולן: הוא איחד את המחנה שניסה לפרק. הוא העניק זהות, מטרה ותודעת כוח לרוב האזרחי השפוי. כשהמטוטלת תשלים את תנועתה, הממשלה תיפול ותיקח איתה לביוב את הרעיון שאפשר לנהל מדינה נגד חצי מהעם שמחזיק את המדינה על הכתפיים והיו מצחיקולים כאלה שחשבו שנעשה את זה ונמשיך לשתוק. השיקום יהיה ארוך. השברים עמוקים, והכוחות שינסו להחזיר אותנו אל הפחד עדיין כאן. אבל הזרמים התת-קרקעיים השתנו באופן בלתי הפיך. הייתם פעם בפתחו של עידן חדש? כי זה מה שמגיע. ניצחון היסטורי שאחריו יתחיל עידן שבו הציונות, הליברליזם והדמוקרטיה יהיו הבסיס. עידן של שותפות יהודית-ערבית. ישראל מתקדמת שיודעת מה הביא אותה להיות כזאת. המטוטלת נדחפה עד הקצה ועכשיו, כשהיא חוזרת, אנחנו הולכים לשנות את פניה של החברה הישראלית לתמיד. תזכרו שאמרתי.

איזה מטורף שבמדינה של 1.5 מיליארד אנשים אי אפשר למצוא 20 אנשים שטובים *בכל דבר*

אני עמרי ואני מאשר את המסר הזה