שנה בריברסייד. מטורף כמה שזה מרגיש כמו עשור. לפני שנה נכנסתי לארגון שגדל מהר מדי, והמערכת פשוט לא הצליחה לעמוד בקצב. אז לא דיברנו יותר מידי ולאט לאט שינינו את הדרך שבה אנחנו בונים. שברנו חתיכות מהמונוליט בבקאנד ופירקנו אותן ליותר מ-50 מיקרוסרוויסים עם GraphQL federation. לא בשביל ארכיטקטורה יפה על המצגת, אלא כדי לחתוך את המוצר לדומיינים ברורים ולתת לעסק לעשות סקייל בלי שכל צוות נתקע בשני. המונוליט בבקאנד עדיין קיים, וכנראה יישאר. אנחנו מפרקים ממנו חתיכות איפה שיש ערך ביזנסי אמיתי ולא רודפים אחרי "אפס מונוליט" בשביל סלייד יפה. אם נגיע לרגע שיש ערך לפרק אותו לחלוטין, נעשה את זה. את המונוליט בפרונטאנד לעומת זאת, שברנו לגמרי. וזה אולי השינוי הכי משמעותי: כל צוות הוא owner אמיתי על מה שהוא בונה, אחראי עליו מקצה לקצה עד פרודקשן, מנטר אותו בעצמו, ולא תלוי באף אחד כדי לשחרר. מספרים מעניינים: פעם היו 3 סביבות (dev, staging, production), היום מקוד לפרודקשן לוקח לא יותר מ-5 דקות. דיפלוים: מ-3 ביום טוב ל-106 ביום. מ-commit ועד merge: מ-95 שעות ל-12 דקות. כשהארגון מפתח מהר, העסק זז מהר. יותר פיצ׳רים מגיעים ללקוחות, מהר יותר, ועם הרבה פחות באגים בדרך: באגים בbacklog: מ-3,400 ל-300. לא ניקיון חד פעמי, אלא בניית פייפליין ותהליך ברור שמונע מהבאגים לחזור מלכתחילה. T2T (tickets per take, מנורמל - המספר שבאמת חשוב): ירד ב-14%. אינסידנטים במגמת ירידה חדה, ואונקול מקבל פייג׳ אחרי דקות בודדות. 95% מהאיניסנדטים מגיעים ממטריקה שלנו, המטרה היא להגיע ל100%. שום דבר מזה לא קרה בגלל טכנולוגיה. גייסנו למעלה מ-10 מנהלים חדשים לארגון וטאלנטים מהשורה הראשונה, בנינו קואליציה של אנשים עם high agency, והפצנו את הבשורה לכל פינה בארגון. ובמקביל, משפרים talent density כל הזמן, כי בסוף הכל זה אנשים. המספרים הם תוצאה. הסיפור האמיתי הוא ארגון שלמד (ולומד) לפתח מהר.