ופט אינו אדם פרטי ואלימות כלפיו אינה עניין נקודתי אלא מתקפה על מערכת המשפט כולה. האירוע החמור אתמול בביתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נועם סולברג, הוא תוצאה של תהליך דה לגיטימציה מתמשך שנעשה למערכת המשפט, הכולל סירוב להכיר בסמכותם של השופטים ואף גילויי הסתה. הניסיון ההיסטורי מלמד עד כמה התהליך הזה מסוכן, ורשויות אכיפת החוק חייבות לטפל בכך בכל החומרה. לתגובה המלאה שכתבתי יחד עם פרופ' סוזי נבות: idi.org.il/articles/64621

גם כך סבסוד מעונות יום מוטה מאוד לטובת משפחות חרדיות, אז מדוע מקודמת הצעה חדשה שתגביר עוד את חוסר השוויון? בעיקר כדי לעקוף את פסיקת בג"ץ ולדאוג שלמרות הוראת בית המשפט, גם אברכים שמשתמטים מגיוס יוכלו ליהנות ממנו. הצעת החוק שעברה היום בקריאה טרומית מבקשת לקבוע שסבסוד המעונות יינתן לפי עבודת האם בלבד, בלי קשר לשאלה מה עושה האב והאם הוא משתמט מגיוס. לפי מחקר שעשינו במכון, כבר היום כ-55% מתקציב סבסוד המעונות מגיע למשפחות חרדיות. החוק החדש יעלה את שיעור הזכאות בחברה החרדית ל-74%, ויעלה למדינה עוד 200 מיליון ש"ח. המטרה המקורית של סבסוד המעונות הייתה לעודד יציאה לעבודה של שני ההורים. עכשיו מנסים לנצל את ההטבה הזאת כדי לתגמל משתמטים, שאינם משרתים ואינם עובדים, ולהעמיק עוד יותר את חוסר השוויון. לחוות הדעת של המכון על הצעת החוק: bit.ly/3PIIBPo

73% מהדמוקרטים מתנגדים לסיוע אמריקאי נוסף לישראל - ביטחוני או כלכלי. זה שיא בתהליך מתמשך של הידרדרות, ולא רק בצד אחד: הצניחה החופשית בשיעור התומכים בישראל נרשמת גם בקרב רפובליקנים. אנחנו עסוקים ובצדק בשאלת ההשלכות שיהיו להסכם עם איראן על הגרעין, הטילים והפרוקסיז, אבל קריסת התמיכה בישראל בדעת הקהל האמריקאית היא איום אסטרטגי חמור אף יותר. לפי סקרים של הניו יורק טיימס ומכון Pew שפורסמו לאחרונה, ל-60% מהאמריקאים יש דעה שלילית על ישראל, כולל ל-57% מהרפובליקנים מתחת לגיל 50. אלה מספרים שפעם היו בלתי נתפסים. הייתי שותף לאורך השנים למאמצים של איפ"אק וגופים נוספים לחזק ולשמר את הברית בין המדינות. בשעתו, כמעט לא היה חבר קונגרס אחד (מתוך למעלה מ500) שהיה מעלה על דעתו לפקפק בצורך בשימור הברית הזאת. כיום, פוליטיקאים בכירים, בעיקר בצד הדמוקרטי, מתחרים ביניהם מי מרחיק את עצמו מישראל יותר. קל להסיר אחריות ולומר שאנו קורבנות של מציאות ומגמות שהם מעבר לשליטתנו. אבל זו מעולם לא הייתה דרכה של ישראל והציונות: תמיד הבנו את ההכרח בקיומה של ברית עם מעצמה וידענו לייצר מציאות כזאת. גם כיום, ישראל חייבת להכיר בחלק שלה במשבר הזה. ניתן לשקם את היחסים עם שתי המפלגות, ויתכן שזה ידרוש לגלות נכונות לשלם מחירים מדיניים מסוימים, אחרת, הברית שהייתה במשך עשרות שנים נכס אסטרטגי מובן מאליו עלולה להתפוגג

ועדת חו"ב דנה היום באותה נשימה בהארכת השירות הסדיר לחלק אחד מהציבור, ובחוק "גיוס" שיסדיר פטור גורף לחלק אחר. זה בזמן שאלפי מילואימניקים מקבלים עוד צווי 8 לקיץ ולחגים, מה שאומר שרובם יעשו השנה בין 80 ל-100 ימי מילואים. ככה לא מצילים את צה"ל מקריסה, ככה מבטיחים שהקריסה הזאת תגיע. אי אפשר להעמיס עוד ועוד על ציבור מצומצם ולקוות שהגב שלו לא ישבר. מעבר לכשל המוסרי, זה גם לא פותר את המצוקה: לצבא חסרים כיום כ-12 אלף חיילים, מתוכם 6,500-7,000 לוחמים, ובקיץ המספרים האלה יעלו עוד. יש היום בישראל כ-100 אלף צעירים חרדים בגילי גיוס. במקום לקדם חוק השתמטות כדי למשוך זמן ולהרוויח כמה נקודות אצל הפוליטיקאים החרדים, צריך להעמיק עוד את הסנקציות שכבר מתחילות להשפיע ולהפסיק לסכן בחוסר אחריות את הביטחון, החברה והכלכלה שלנו

15 מיליארד ש״ח בשנה – זה הסכום שמשלם הציבור היהודי הלא-חרדי כדי לסבסד את הוצאות הביטחון עבור החברה החרדית. קשה להאמין שבצה"ל שוב מזהירים מקריסה, והממשלה חוזרת לקדם דווקא חוק שיכשיר השתמטות המונית. זה כשל ביטחוני ומוסרי אבל גם כלכלי. מחקר חדש שערכנו במכון מצא שהחברה החרדית משתתפת במימון הוצאות הביטחון הרבה פחות מחלקה באוכלוסייה. את הפער הזה – 15 מיליארד ש"ח בשנה – מממן הציבור שמשרת, עושה מילואים ומשלם יותר מיסים. זה צורם עוד יותר כשחושבים על כך שלפי נתוני האוצר, צעיר חרדי שלא מתגייס מקבל הטבות שמגיעות בערך ל-1.5 מיליון ש״ח לאורך חייו. אי אפשר להמשיך לממן לציבור שלם אורח חיים מנותק מחובות. עד שיהיה כאן חוק גיוס אמיתי ושוויוני, חייב להיות מחיר כלכלי ממשי להשתמטות: קנסות, מס מיוחד ושלילת הטבות. למחקר המלא: idi.org.il/articles/64364

הנתונים הקשים על מצב לימודי המדעים בישראל מחייבים התמודדות אמיתית, לא ויכוח על שיטות מדידה וניגוח מיותר של אנשי מקצוע. תקציב החינוך הוכפל בעשור האחרון, ובכל זאת לא רק שאנחנו לא רואים שיפור אנחנו אפילו הולכים לאחור. למה? קודם כל, כי אין לנו סיכוי להגיע להישגים עם מחסור חמור כל כך במורים, ובעיקר במורים טובים. חייבים לשפר את המעמד והאטרקטיביות של המקצוע הזה, לטפל באלימות בבתי הספר ולדאוג שיגיעו לשם הטובים ביותר. אבל זה לא נגמר בזה: לעומת מדינות ה-OECD ההשקעה פר תלמיד בישראל נמוכה מאוד. זה אומר שיותר תשלומים נופלים על ההורים, וככה גדלים עוד הפערים הגדולים ממילא בין אוכלוסיות שונות ובין מרכז לפריפריה. החינוך הוא לא עוד סעיף בתקציב ולא זירה למלחמות פוליטיות. זה יעד אסטרטגי לאומי. מדינה שלא משקיעה באופן רציני במורים איכותיים ובצמצום פערים ולא מנתקת את ההשכלה מהפוליטיקה תשלם על זה בכל תחום: בכלכלה, בביטחון בחוסן החברתי וביכולת שלה להתמודד בזירה הבין-לאומית.

השבוע ב"סדר חדש": איך המדיניות הישראלית ביו"ש תורמת דווקא לחוסר יציבות? שוחחנו עם האלוף (במיל') גדי שמני, לשעבר אלוף פיקוד מרכז, על העלייה באלימות ובטרור היהודי. לפרק המלא בספוטיפיי: bit.ly/4tqtIPi ביוטיוב: bit.ly/4fcPFhh באפל פודקאסט: bit.ly/3RwyehW

כנס הקיץ הוא כנראה ההזדמנות האחרונה של הקואליציה הנוכחית לשנות מהיסוד כללי משחק משטריים בישראל ולכן היא מנסה להעביר במהירות שורת שינויים מרחיקי לכת שמפרים איזונים דמוקרטיים שהתהוו במשך עשרות שנים, כאילו אין מלחמה ואין משבר חברתי. זו אותה קואליציה שהקדנציה שלה החלה בניסיון להוביל מהפכה משפטית שקרעה את החברה הישראלית והמשיכה בקטסטרופה ביטחונית, קואליציה שכמעט מיום הקמתה לא זוכה לאמון מרוב הציבור. בכל דמוקרטיה אחרת שינויים חוקתיים כמו החוק שיחסל את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, או החוק שנועד לחזק שליטה פוליטית בשוק התקשורת – היו דורשים רוב מיוחד, הסכמות רחבות ודיונים מעמיקים. כאן מנסים להעביר אותם תוך כדי מעקף של מנגנוני הפיקוח על מנת לרוקן את הכנסת מתפקידה כמפקחת על הממשלה. והכול בזמן שחיילים ומילואימניקים נשלחים שוב לסכן את חייהם. האחריות היא קודם כל של רה"מ שאמור ללכד את העם בזמן משבר לאומי, אבל גם ליו"ר הכנסת יש תפקיד חשוב: להגן על הממלכתיות ועל מעמדה העצמאי של הכנסת. האחריות שלו היא לעצור מהלכים כוחניים וחפוזים כאלה ולעשות שימוש בסמכותו כדי למנוע את העלאתם על סדר היום. לחוות הדעת שכתבנו במכון על החוק המסוכן ל"פיצול" תפקיד היועמ"ש: bit.ly/4npf0VN

כפי שקובע דוח המבקר שפורסם אתמול, מספר גבוה של משרדי ממשלה זה לא רק בזבוז כספי ציבור: פיצול סמכויות בין משרדים שונים מוביל לכשלים חמורים בטיפול בנושאים קריטיים. בעיצומה של המלחמה, דווקא כשהיינו זקוקים במיוחד למערכות ציבוריות מתפקדות, הטיפול בשיקום ישובי הצפון והדרום החליף ידיים, עבר ממשרד למשרד ומגורם לגורם. לא היה שום סיכוי לבנות תוכניות ארוכות טווח והתושבים ששיוועו לעזרה נפלו בין הכסאות. וזו רק דוגמה אחת לאופן שבו שיקולים פוליטיים מחבלים ביכולת של מדינת ישראל לתפקד, בטח מול משברים. הממשלה הנוכחית כמובן לא התחילה עם זה, אבל היא בהחלט הביאה לשיא חדש את היכולת להמציא משרדים שאין בהם צורך. ככה לא נוכל להמשיך. במחקר שערכנו במכון ב-2024 בדקנו מהי נקודת האיזון שתאפשר להקים קואליציה וגם לשמור על מערכת יציבה ויעילה. הצענו מבנה שכולל 15-18 משרדים ועד 29 שרים וסגני שרים, איחוד מחדש של משרדים שפוצלו וביטול כאלה שאין להם זכות קיום. זה עדיין יותר ממה שיש ברבות מהמדינות המפותחות, אבל זה שינוי חיוני שיבטיח שמשרדי הממשלה לא יהיו רק סידור עבודה לפוליטיקאים, אלא לפני הכול יעבדו עבור הציבור.

השבוע ב"סדר חדש" – על השינויים שמאיימים לפורר את צה"ל מבפנים: שוחחנו עם פרופ' עמיחי כהן, עמית בכיר במכון ומומחה למשפט בינלאומי, על השחיקה במשמעת ובמוסר בצה"ל, על המשמעות של הקמת יחידות הומוגניות שנשמעות לסמכות חיצונית, ועל הסכנה שצה"ל יחדל להיות צבא ממלכתי שפועל לפי סט ברור ואחיד של ערכים. לפרק המלא בספוטיפיי: bit.ly/4cNdWcn ביוטיוב: bit.ly/42K9Cof באפל פודקאסט: bit.ly/42MyAn0

היה רגע מקומם אחד בדיון שהתקיים היום בבג"ץ שסיכם את הכול. בית המשפט דן בבקשה לחייב את יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. כשהשופט גרוסקופף הזכיר את המחסור החמור בשופטים, השיב בא כוחו של השר: "למה זה מטריד את אדוני?". באמת למה שיטריד? לפי הנהלת בתי המשפט ישנם היום יותר מ-60 תקנים פנויים של שופטים, וזה במערכת שעוד לפני כן התמודדה עם עומסים כבדים ועיכובים. בזמן ששר המשפטים מחזיק את הוועדה לבחירת שופטים כבת ערובה לצרכים הפוליטיים שלו, הוא רומס את זכותם של עוד אזרחים לצדק בזמן סביר. זה לא עניין תיאורטי, זה חיים של אנשים. כששר המשפטים הציג את "הרפורמה" שלו הוא נימק אותה בצורך לייעל ולשפר את השירות לאזרח. בפועל, הוא לקח מערכת שאכן משוועת לרפורמה ורק החריף את הפגיעה בה. הוועדה לא שייכת לשר המשפטים. הוא זה שמכנס אותה אבל הוא לא יכול להשתמש בסמכות הזאת כדי להטיל וטו על עבודתה ולעוות כך את התפקיד שלו. כשלא מכנסים את הוועדה ולא ממנים שופטים מקצועיים – הציבור כולו נפגע.

"בירושלים לא יבינו את זה": בזמן שהמילים "הפסקת אש עם חיזבאללה" נשמעות כמו בדיחה עצובה, שוחחנו בפודקאסט "סדר חדש" עם אסף לנגלבן, ראש המועצה האזורית גליל עליון, שסיפר על פערי המיגון בצפון ועל חוסר האונים של תושבים שנשארו חשופים בחזית. לפרק המלא בספוטיפיי: bit.ly/3QLVxnA ביוטיוב: bit.ly/4ugqEq6 באפל פודקאסט: bit.ly/4ufh0UA

חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים נלחמים במסירות ובאומץ כבר כשנתיים וחצי בחזיתות השונות. לצד מופעי הגבורה, אנחנו מדווחים גם על מקרים של ביזה, ניתוץ סמלים דתיים, ועל התנהגויות המנוגדות לערכי צה"ל המפורשים. מדובר בתופעות מטרידות ובלתי נסבלות, שמאפיינות לעיתים מלחמות שהן ארוכות. מתוך הנחה שבצבא גדול הנתון בלחימה קשה וממושכת, תמיד יתרחשו מקרים בעייתיים, המבחן האמיתי הוא כיצד מגיבה אליהן ההנהגה הצבאית, האזרחית והפוליטית. כשמצד אחד, הרמטכ"ל קורא לפעול בנחישות נגד מי שפוגעים בערכי צה"ל, ומצד שני, הדרג המדיני מתגמל את מי שמתפאר בפעולה בניגוד לנורמות ונותן לו, למשל, להשיא משואה ביום העצמאות – ברור שיש כאן מסר כפול שמחלחל למפקדים וללוחמים בשטח. אסור שמי שהעיד על עצמו בראיון בעיתון שאין לו כוונה לסיים את שירות המילואים עד שהוא יסיים "לשטח את עזה", יהפוך לסמל של חייל מילואים. ויש פה עוד עניין חשוב: ככל שיהיו בצה"ל יותר יחידות הומוגניות, שיש להם מקור סמכות שאיננו רק שרשרת הפיקוד הצה"לית (אלא גורם חיצוני כמו רב), אנחנו מסתכנים בהתפוררות של הצבא למיליציות שפועלות על פי ערכים משלהן. לכן, אלו שקוראים לעודד את גיוס החרדים באמצעות הקמת חטיבות, ואף אוגדות, נפרדות שישרתו בהן לוחמים רק מהסקטור החרדי, צריכים להבין שזה יסכן את היכולת לשמור על צה"ל כצבא עם ממלכתי שנאמן לערכיו וכפוף רק למפקדיו. המאבק לגיוס שוויוני הוא הכרחי וצודק, אבל צה"ל לא יכול להפוך לצבא שבנוי מקולקציה של כוחות חמושים. ניתן לייצר תמריצים להגברת הגיוס ולאפשר לחיילים חרדים לקיים את אמונתם ובה בעת לשמור על צה״ל כצבא אחד, ממלכתי, עם מערכת ערכים אחת וכללי משמעת אחידים לכולם.

השבוע ב"סדר חדש": איך מרגיש תושב קו העימות כשסוף סוף מבטיחים לו עזרה, ואז היא פשוט לא מגיעה? שוחחנו עם אסף לנגלבן, ראש המועצה האזורית הגליל העליון על ההבטחות שהופרו, על תחושות הבדידות ועל השבר הגדול של תושבי הצפון מול המדינה. לפרק המלא בספוטיפיי: bit.ly/3QLVxnA ביוטיוב: bit.ly/4ugqEq6 באפל פודקאסט: bit.ly/4ufh0UA

תיעוד הרצח של ימנו בנימין זלקה בערב יום העצמאות קשה ומטריד מאוד, אבל חשוב לזכור שזה אף פעם לא מתחיל ברצח. זו רק נקודת הקיצון. זה מתחיל ב"סתם" בריונות של נערים בשכונה, בהצקות, באלימות. וזה בדיוק השלב שבו המשטרה צריכה לפעול. בתוך שבעה ימים נרצחו בישראל 11 בני אדם, וזה עוד לפני הטרגדיה באביאל. שמעתי את השר לביטחון לאומי אומר שאי אפשר לשים שוטר בכל פיצרייה, וזה נכון, אבל המשטרה לחלוטין לא חסרת אונים מול שפיכות הדמים הזאת. כדי להתמודד באמת עם פשיעה פלילית ומקרי רצח, כמו גם עם הפרוטקשן בצפון והפשיעה בחברה הערבית, צריך להתחיל מהבסיס: למנות אנשים ראויים, לעשות עבודת מטה רצינית ולגבש מדיניות. אבל כשסדר העדיפויות נמצא במקומות אחרים, לא מאוד מפתיע שהפשיעה בעלייה, תחושת הביטחון האישי בשפל ואמון הציבור במשטרה נמוך מאוד. מתברר שטיפול בפשיעה לא יכול להסתכם בהעלאת סרטונים לטיקטוק. זה דורש תוכנית סדורה, הקצאת משאבים ובעיקר עבודה אמיתית של ממשל שבא לעבוד עבור הציבור.

השמיים הם הגבול, ולא כסיסמה: בפרק מיוחד של "סדר חדש" שוחחנו השבוע עם עופר ורפל, שנפצע באורח אנוש באינתיפאדה השנייה ונותר משותק. זו שיחה יוצאת דופן על תקווה, על היכולת לבנות חיים חדשים ומשפחה, ועל המשמעות האמיתית של המילים "לקום ולהמשיך הלאה" לפרק המלא בספוטיפיי: bit.ly/4tnrcuc ביוטיוב: bit.ly/4cntzqI באפל פודקאסט: bit.ly/4vFT4v1