השנים האחרונות היו מאתגרות מאוד מנטלית.
אני כבר לא צעיר, מתקרב בצעדים מדודים לגיל 60.
לפני 6 שנים לקחתי אחריות על ניהול תיק ההשקעות שלי. זה אתגר מחשבתי ומנטלי, אבל התוצאה היא הרבה סיפוק , בעיקר בזכות החוסן המנטלי שפיתחתי בשנים הללו.
אותו חוסן נדרש ממני גם מחוץ למסכים.
לפני מספר חודשים, הבן שלי ביקש להתנתק קצת מהרעש התמידי שיש במדינה. צריך לזכור שצעירים היום עברו שינויים מרחיקי לכת בעשור האחרון
חיבור אבסולוטי לסמארטפונים, רשתות לא-חברתיות, מגפה שנעלה אותם בבתים לשנתיים, מלחמה, והקצנה בשיח בעולם בכלל ובישראל בפרט.
ביקשתי, ואושר לי, לעבוד מרחוק למספר חודשים.
קיבלתי את ברכתה של אשתי ויצאתי איתו לגור בהונגריה למשך הזמן הזה.
חשוב לי להדגיש שזה לא היה טיול, זה היה ממש לגור שם תקופה.
המשכתי לעבוד מרחוק כרגיל, ולעיתים אף יותר מהרגיל.
ניהלנו סוג של שגרה פשוטה
עבודה, קניות, בישולים, ניקיונות. הדברים הרגילים.
לקח לי חודש וחצי לאמץ מנטליות קצת אחרת, להכניס הרגלים חדשים ושגרה בריאה יותר של תזונה מוקפדת ואימונים ,שגרה שאני מקווה שאצליח להתמיד בה גם עכשיו, עם החזרה לארץ.
אבל הדבר החשוב באמת הוא שהבן שלי החל לפרוח. טון השיחה שלו השתנה, השיח בינינו קיבל נופך אחר, רגוע הרבה יותר.
אני לא מומחה, אבל למי שדבר כזה מתאפשר לו , אני חושב ששווה לשקול.