הפילוסוף הדגול שואל את עצמו: ״האם משהו השתבש במפגש שבין הרעיונות למציאות״. זו באמת שאלה גדולה שמעולם לא נדרשנו אליה, עד שנחשפנו להגות המרשימה הזו שלתפיסתה (במשתמע) המציאות תמיד צריכה להיות מסונכרנת עם העקרונות הדגולים וההחלטות שנגזרות מהן.
בעולם של הטהרנים הנפוחים עד להתפקע מרוב חשיבות עצמית, התנגשות בין רצוי ומצוי, בין אידיאולוגיה למציאות, קבלת החלטות לפי סדרי עדיפויות, זרים להם ואינם מקובלים בשום פנים ואופן. זה עולם אינפנטילי של שחור או לבן. הכל חשוב או הכל לא חשוב. או עכשיו או לעולם לא.
אחד המאפיינים האידיאולוגיים הבסיסיים ביותר של השמאל היתה הציפיה לקוהרנטיות מוחלטת בין תבנית המציאות לתפיסתה. טלמון מתאר את זה היטב ב״ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית״. הדיסוננס הטבעי בין אידיאולוגיה למציאות היה המקור העיקרי להתפרצויות הזעם הוולקניות של המשיחיות השמאלית שהתחילה במהפכה הצרפתית ונשארה איתנו עד היום. רק צחוק הגורל האכזרי מייצר לנו את נקודות ההשקה שבין המשיחיות הדתית השבתאית והמשיחיות השמאלית.
כשהם יגיעו לשלטון, וישבו עם יאיר גולן, ויתבססו על תמיכתם פוליטית של האחים המוסלמים ותומכי הטרור, הם יהיו ימין טהור, מזוקק. בעולם שלהם אין שיבוש במפגש שבין הצורך לקבל תמיכה פוליטית משמאל רדיקלי ואחים מוסלמים לבין הצורך לממש אידיאולוגיית ימין. שלא לדבר על זוטות כמו ארה״ב, מלחמות, מדינות ערב, או״ם, בית הדין הבינלאומי, דעת קהל, אירופה, אנטישמיות, משברים כלכליים. הם תמיד ישארו יפים, טהורים, ערכיים, והכי חשוב ״ימניים״.
ולעצם הענין, יושב המוקיון הזה שלא ברור מה הוא הספיק לעשות בחייו, ומעביר ביקורת על שר אוצר שהוביל את אחת המהפכות הגדולות ביותר שידעה המדינה הזו, בנוסף להישגים יוצאי דופן בתחום אחריותו הישיר, בתקופה המאתגרת ביותר מאז מלחמת העצמאות.
אני תופס את התנועה הזו, ״המשרתים״, כשבתאות מודרנית, משיחי שקר ומאחזי עיניים, דוגמני אידיאולוגיה שמוכרים אשליות.
גאולה כהן שהיתה הרבה פחות תמהונית משני אלה, בן נון וסימינובסקי, נושאת באחריות ישירה להסכמי אוסלו, לאחר שגרעה מהימין (ביחד עם עוד מפלגה הזויה ״גאולת ישראל״) את הקולות שנדרשו כדי למנוע את הבלוק החוסם שהשיג גוש השמאל בבחירות 1992, בשמה של טהרנות ימנית. כל מי שמתפתה לצפיחית הדבש שלהם, קבלו זאת כאזהרה.
הפער בין המותגים הפוליטים של ימין ושמאל לבין התנהלות השלטון בפועל רק הולך וגדל. הגיע הזמן לשאול את עצמנו לא רק באילו רעיונות אנחנו מאמינים, אלא גם איך הם באים לידי ביטוי במציאות.