אריאלה אישה חכמה וצדיקה (לא קשור למה שכתבה פה, אלא כי גננת וכל גגנת מבחינתי צריכה לקבל את התואר). הדברים של השר הירדני מרגשים ויפים. דיבורים זה חשוב. הנה המציאות: ירדן היא לא באמת מדינה. יש לה הרבה פחות משילות מלנו ולנו אין עודף. הם יכולים להגיד מה שירצו, אבל גם אחרי שחתמנו איתם על הסכם שלום אמיץ ודאגנו להם למי שתיה שאין להם, הגבול בינם לבין הרשות הפלשתינאית, שמונהגת מצד אחד בידי מכחיש שואה מטומטם ומושחת ומהצד השני בידי מטורף פונדמנטליסטי, פרוץ לחלוטין ואירן ניצלה זאת כדי להכניס אינסוף נשק פנימה.
לערבים מסביבנו וחבריהם הפרסים הייתה תוכנית. טבעת אש בלתי אפשרית להגנה. חיינו פה בהכחשה נעימה וחמימה בזמן שהם התעצמו צבאית והשעון שספר את השעות לסופה של הישות הציונית, שנמצא בלב טהרן, המשיך לתקתק, אבל מרוב חרמנות למוות המוני של יהודים, הם גמרו מהר. כמו הרעים בסרט פעולה זול, הם קפצו על המטרה אחד אחד במקום ביחד. ריבוי גזרות היה נורא, אבל הם בחרו לפצל.
בזמן שעזה והחמאס נרמסו, אחרי שהוציאו מתקפה מדהימה ונוראית, החיזבאללה והאחרים חיכו. בזמן שהחיזבאללה נמחץ, כל השאר הסתכלו. כשאירן תקפה עם מאות טילים, השאר התרשמו. זה המזל שלנו. זה תמיד היה המזל שלנו. שאויבנו כל כך לא מתואמים. את המזל הזה צריך עכשיו להמיר לקטיעת זרועות התמנון אחת אחר השניה ואז לרוצץ את ראש החיה. ולאחר מכן, לחזור לערבים שמוכנים אחרת עם שיח באותו הסגנון של השר הירדני, כמו שביבי עשה יפה מול העם האירני אמש. אבל ממקום של עוצמה ולא כשאנחנו שוכבים על הרצפה ומדממים ומבטיחים שבעתיד, אולי, מתישהו, נעשה מה שצריך כדי לעצור את האיום הקיומי שהיה סביבנו.
בהצלחה לכל מי שנלחם כדי לשמור עלינו, שתהיה שנה טובה לכולכם ושכולם יחזרו הביתה בשלום, מי שעל מדים ומי שנלקחו מביתם לפני כשנה ועדין בחיים בגיהנום הבלתי נתפס הזה.
התגובות של חלקכם לנאום, הבאמת מרגש, שר של החוץ הירדני, הן מופת של התעלמות מהמציאות.
אני שמאלנית, אבל אין מצב שאני מפקידה את בטחוני בחסות ארצות ערב, יש הבדל בין לרצות שלום ובין מנת יתר של אסיד.