Who is Danny Citrinowicz? 👇 youtu.be/fTuKBLyV1cI?si=2V4n…

إن المواجهة مع إيران تُعدّ بالفعل فشلاً استراتيجياً من الدرجة الأولى. فالحملة التي بدأت بمحاولة إسقاط النظام الإيراني وتنتهي باتفاق يعزّز هذا النظام لا يمكن اعتبارها نجاحاً، حتى وإن شهدت بعض النجاحات التكتيكية. alquds.com/en/posts/244293

Will the complete U.S.-#Iran memo be published? The value of "the deal" will be debated. @AmbDennisRoss told me on The #Mossad Files podcast that Trump did not display ideal "statecraft." Also, hear #Israel intel veteran @Citrinowicz blast the deal. apple.co/3SDPaQX

I can’t agree more with @MABaharoon about @citrinowicz P.S. both of you my favorite wise regional experts

Since the beginning of the talks back in April 2025 @citrinowicz have presented deep and consistent insights many of his fellow researchers considered to be “sentimental” He remains to be a rational voice based on unbiased assessment and never shy of telling a king when he is naked

“Khamenei’s death disrupted Iran’s evolution and provided the regime with an opportunity to consolidate,” writes @citrinowicz. “Paradoxically, the external pressure meant to topple the Iranian regime has helped preserve it.” foreignaffairs.com/iran/how-…

The growing rapprochement between the UAE and Iran undermines a key assumption that has shaped much of the Israeli debate over the past year, namely, that Gulf states would move closer to Israel, expand the Abraham Accords, or even support a more confrontational regional posture toward Tehran in the wake of the war. In reality, many Gulf states are deeply frustrated with Israel. From their perspective, they were drawn into a regional crisis that imposed significant economic and security costs on them. Since the strikes on Qatar, many in the Gulf increasingly view Israel not as a source of stability, but as a potential driver of regional escalation. As a result, there is little prospect of major new normalization steps with Israel absent dramatic progress on the Palestinian issue. Gulf leaders understand that the Iranian regime is not going anywhere, and they see no strategic benefit in trying to isolate Tehran or push it into a corner. This does not mean that Gulf states have become naïve about Iran. They remain deeply aware of the challenges and threats posed by Tehran. However, their preferred strategy is de-escalation and coexistence rather than confrontation. From their perspective, maintaining channels of communication with Iran is a necessity, not a choice. #IranWar‌

Told @chrissymacCNN @cnni: A. The tensions we've seen over the last few hours are driven not only by the deep mistrust between the parties. The fact that the negotiations are not being conducted directly means that each side is trying to maximize its public achievements while inflating the costs it is supposedly being asked to pay. B. At the end of the day, the parties are closer to an agreement than ever before because neither side particularly likes its alternatives. Despite the public drama and the tough rhetoric, there is a strong incentive to reach a deal. That said, it is important to acknowledge that such an agreement would effectively strengthen the very regime that both Israel and the United States were seeking to weaken only a few months ago . C. Reaching a comprehensive nuclear agreement within 60 days will be an extremely difficult task. We should also keep in mind that as time passes, the United States may lose some of its leverage over Iran. As a result, even if the parties reach a framework understanding in the coming weeks, there is no guarantee they will be able to translate it into a final, detailed agreement. #iran

Remarkably, more than 100 days into the campaign, President Trump still appears not to fully understand the nature of the Iranian regime. Simply put, until a deal is actually signed, Iran will continue to act against anyone it believes is challenging the status quo in the Strait of Hormuz. And, as always, Tehran will respond to any U.S. military action against it, even if negotiations are on the verge of producing an agreement. Expecting Iran to refrain from retaliation merely because talks are advancing reflects a fundamental misunderstanding of how the regime operates. #IranWar‌

לפני שכל מיני גורמים יספרו לנו על ההישגים הנפלאים של ההסכם המתגבש, ראוי לזכור כמה עובדות בסיסיות: א. המלחמה שהחלה ב־28 בפברואר לא נועדה להביא להסכם על דילול מלאי האורניום של איראן. מטרתה המוצהרת הייתה להביא לקריסת המשטר האיראני. ישראל לא חיסלה, לראשונה בתולדותיה, מנהיג של מדינה ריבונית כדי להגיע בסופו של דבר להסכם גרעין משופר. ב. בשורה התחתונה, ואיך שלא נסובב זאת, המשטר באיראן צפוי לצאת מההסכם הזה מחוזק – כלכלית, מדינית ואזורית. די להביט בהתקרבות הגוברת בין איראן לבין מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, כדי להבין שהמשטר בטהרן רחוק מאוד מבידוד. ג. חשוב לזכור שרוב ה"וויתורים" האיראניים המוצגים כיום כבר היו על השולחן בפגישה בג'נבה לפני המלחמה, כאשר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הציג אותם בפני סטיב ויטקוף. איראן לא מוכנה לדון בהגבלת תוכנית הטילים שלה, לא בתמיכתה בשלוחותיה האזוריות ולא במרכיבי הכוח האחרים שלה. בפועל, לא נותרה ברירה אלא להתמקד בסוגיית הגרעין בלבד, מתוך ההבנה שעדיף הסכם שמרחיק את איראן מפצצה בטווח הקרוב, גם אם הוא מחזק את המשטר, מאשר המשך לחץ שעלול לדחוף את טהרן להחלטה לרוץ לנשק גרעיני. ד. ההסכם הוא תוצאה ישירה של הכישלון האסטרטגי של המערכה. לאחר חודשים של לחימה, הממשל האמריקני נותר ללא פתרון לסוגיית מצרי הורמוז וללא יכולת לכפות על איראן ויתור על מלאי האורניום המועשר שבידיה. ההישגים המבצעיים המרשימים של המערכה נבלעים בתוך אותו כישלון אסטרטגי רחב יותר. ה. חמור מכך, עצם קיומו של הסכם עקרונות והקלות כלכליות אינו מבטיח כלל שיושג הסכם גרעין סופי. לא ברור אם לארצות הברית יהיה בעתיד הרצון לחזור לאיום צבאי, כאשר כבר כיום היא אינה מגלה נכונות לכך. במבט קדימה, ספק גדול אם ממשלים עתידיים יהיו מוכנים לחזור להרפתקה מהסוג הזה. ו. נכון לעכשיו, שום דבר עדיין לא סגור עד שהכול ייחתם, וטראמפ עוד עשוי לשנות כיוון. אולם גם אם יעשה זאת, קשה לראות אילו חלופות טובות יותר עומדות בפניו. במצב הנוכחי, ההסכם נראה כהמחשה של הפער שבין הצלחות טקטיות ומבצעיות לבין כישלון אסטרטגי. ומי שמביט על התוצאה הכוללת מתקשה להתעלם מהשאלה מי באמת יצא כשידו על העליונה.

The Necessary Evil Given President Trump's clear reluctance to return to war with Iran, and given that Tehran was never going to surrender its core demands regardless of military pressure, this agreement should be understood for what it is: a necessary evil. After the failure of the military option to achieve its key objectives, the administration found itself facing hard realities. The United States could not reliably prevent Iran from threatening the Strait of Hormuz, nor could it force the removal of the roughly 440 kilograms of uranium enriched to 60% that remain inside Iran. Under these circumstances, Washington had limited leverage and few attractive alternatives. The agreement is far from ideal, but the realistic alternatives were either a prolonged conflict with uncertain outcomes or continued escalation without a clear path to resolving the underlying problems. Critics will undoubtedly argue that the deal rewards Iranian intransigence, and that criticism may yet push Trump to reconsider. But his fundamental challenge remains the same: there is no obvious military option that can simultaneously reopen the Strait, eliminate Iran's enriched uranium stockpile, and avoid a wider regional war. This is not an agreement born of choice. It is an agreement born of necessity. A necessary evil. #iran

“Israel remains almost entirely alone in its desire to return to military confrontation with Iran. Neither the U.S. administration nor the Gulf states, including the United Arab Emirates, have any interest in resuming war against Iran.”

Conditions for a Successful Nuclear Negotiation with Iran Direct negotiations. Direct U.S.-Iran engagement remains the most effective mechanism for resolving disputes, avoiding misunderstandings, and accelerating decision-making. Continuity in talks. Negotiations should proceed without prolonged interruptions that allow political pressures, regional crises, or mistrust to derail progress. A singular focus on the nuclear issue. The negotiating team should remain focused on the nuclear file rather than attempting to simultaneously address unrelated issues like missiles or proxy support. Avoid linkage to other geopolitical dossiers. The talks should not become entangled with discussions on Lebanon, Gaza, Yemen, or other regional and global crises. Integration of subject-matter experts. Technical experts must be an integral part of the negotiating process, not merely advisors operating on the sidelines. Deep understanding of Iranian positions. Successful negotiations require a sophisticated understanding of Iran’s strategic interests, red lines, and negotiating culture. Full involvement of the IAEA. The International Atomic Energy Agency should play a central role throughout the negotiation process and in the design of any verification framework. Coordination with China and Russia, alongside consultation with Gulf partners. China, in particular, has significant leverage given Iran’s economic dependence on Beijing. At the same time, Gulf states should be kept informed and engaged throughout the process. Sanctions expertise at the negotiating table. Any sustainable agreement requires a clear understanding of what sanctions relief can realistically be offered and implemented. Clearly defined negotiating parameters. U.S. negotiators should enter talks with well-defined minimum and maximum objectives while understanding the realistic limits of Iranian flexibility. A comprehensive agenda. Negotiations cannot focus solely on enrichment levels or uranium stockpiles. They must also address advanced centrifuges, stockpile accumulation, weaponization-related activities (including issues covered under Section T), and the number, location, and purpose of nuclear facilities. Recognition of Iran’s right to enrichment. Whether politically convenient or not, no durable agreement is likely to emerge without acknowledging some form of Iranian enrichment capability under strict limitations and verification. Defining a successful agreement. A strong agreement would significantly extend Iran’s breakout timeline, remove or dilute existing enriched uranium stockpiles, place long-term restrictions on uranium accumulation and advanced centrifuge deployment, establish intrusive verification measures, including surprise inspections and strengthen oversight of weaponization-related activities and dual-use technologies. Realistic timelines. A comprehensive agreement will likely require more than 60 days. The complexity of the nuclear file makes a narrowly focused or rushed agreement difficult to sustain. Leveraging Israeli expertise. Israeli intelligence and technical expertise can provide valuable insights into Iran’s nuclear program and strategic thinking, even when Washington and Jerusalem may differ on broader policy approaches. Bottom line: Successful diplomacy with Iran on the nuclear issue, requires technical rigor, strategic patience, realistic objectives, and a verification regime capable of providing confidence not only to Washington, but also to regional partners and the broader international community. #IranWar‌

It is important to note the reference to a "final agreement." The current memorandum of understanding does not include these provisions. That said, some expectations should be managed. Even in a final agreement, it is highly unlikely that these provisions would have been included. With the exception of the dilution of enriched uranium stockpiles, the United States is not demanding these conditions from Iran. The bottom line is that Israel is being compelled to accept an agreement it never wanted, one that contains elements it would almost certainly have rejected under different circumstances. Yet given the current political reality, Prime Minister Netanyahu is in no position to openly challenge President Trump's decision. One cannot help but wonder what the reaction in Israel would have been had Barack Obama or Joe Biden secured the exact same agreement. It is difficult to imagine the political response would have been nearly as restrained. #IranWar‌

חשוב לשים לב לניסוח "שההסכם הסופי", כלומר, מזכר ההבנות הנוכחי כלל אינו כולל את הפרטים הללו. עם זאת, ראוי גם לבצע תיאום ציפיות: גם במסגרת "הסכם סופי" סביר מאוד שהסעיפים הללו לא יכללו. למעט סוגיית דילול החומר המועשר, ארצות הברית כלל אינה דורשת את הדרישות הללו מאיראן. לא טילים ולא שלוחים. בשורה התחתונה, נכפה על ישראל לקבל הסכם שהיא לא רצתה בו, הכולל מרכיבים שבנסיבות אחרות היא בוודאי לא הייתה מוכנה לקבל. אלא שבמצבו הנוכחי, נתניהו אינו באמת יכול לערער על החלטתו של הנשיא טראמפ. מעניין רק לדמיין מה היה קורה אילו אובמה או ביידן היו משיגים בדיוק את אותו הסכם. התגובה בישראל הייתה ככל הנראה שונה לחלוטין.

על רקע הדיווחים על הפגישה בין טחנון בן זאיד לבין מקבילו האיראני, ועל רקע הצהרתו של הנשיא טראמפ היום, המשתלבת היטב עם התנהלותו מאז ימי המלחמה, חשוב לחדד נקודה אחת: ישראל נותרה כמעט לבדה ברצונה לשוב לעימות צבאי עם איראן. לא הממשל האמריקאי ולא מדינות המפרץ, כולל איחוד האמירויות, מעוניינים בחזרה למלחמה מול איראן. מבחינתם, המערכה האחרונה הספיקה. לעמדה הזו צפויות להיות השלכות משמעותיות גם בעתיד. במדינות המפרץ מבינים היטב כי אסור, מבחינתן, לדחוק את איראן לפינה — וזאת ללא קשר לפעולות שביצעה טהראן נגדן במהלך המלחמה. נכון, איראן נתפסת כיום כמאיימת אף יותר מבעבר, אך נדמה כי כלל השחקנים באזור (למעט ישראל) רחוקים מהמסקנה שמלחמה היא הפתרון לבעיה האיראנית..

My Podcast @aarondmiller2 @CarnegieEndow #iran carnegieendowment.org/podcas…

הכישלון האסטרטגי החמור בתולדות ישראל-שנה למלחמה עם איראן שוחחתי עם @citrinowicz שמפרק את בלוף ״איום ההשמדה מאיראן״ מפרט איך הצליחה המערכה דווקא לחזק את המשטר ומסביר למה עוד כוח לא יביא הישגים. הזכרנו גם מיניאטורות של סולטנים שמתו במלחמה והסתבר שהכל מתחבר לבגדי המלך החדשים.

פוסט שלי @ZmanIsrael zman.co.il/693722/

שמחתי מאוד להתארח בפודקאסט "אחד ביום" של @N12News , בהנחיית @arad_nir , ולבחון את תמונת המצב במערכה מול איראן. בשיחה עסקנו בניתוח מפוכח של מאזן ההישגים והכישלונות של המערכה עד כה, בשאלת השפעתה על מצבה האסטרטגי של איראן, ובאתגרים שעומדים בפני ישראל בהמשך הדרך. מוזמנים להאזין. mako.co.il/news-podcast_n12/…

"מנקודת מבטה של איראן, נורמליזציה היא האיום האסטרטגי הכי משמעותי, כי הוא מעניק לישראל דריסת רגל חברתית, כלכלית, תרבותית וביטחונית בלב העולם הערבי". פוסט של דני סיטרינוביץ בזירת הבלוגים של זמן ישראל | דעה zman.co.il/693722/ @citrinowicz