אם לא יקרה נס, בימים הקרובים ויתכן שאף היום עתיד להחתם הסכם בין האמריקאים לאיראנים, שפרטיו המלאים עוד אינם ידועים, אך ניתן כבר לשער שהוא פוגע קשות באינטרסים של מדינת ישראל. ומעבר לתחושת הנבגדות הישראלית המוצדקת מההתנהלות האמריקאית, מעבר לטמטום האסטרטגי, פספוס ההזדמנות והבכייה לדורות, אי אפשר להתעלם מעד כמה ארצות הברית היא בעלת ברית בעייתית.
אי אז, אחד ממנהיגי דרום וייטנאם, בת ברית נבגדת במיוחד של האמריקאים, אמר שהאמריקאים הם "בעלי ברית לא אנושיים". אך לאמריקאים בדרום וייטנאם היו סיבות הגיוניות משלהם לא להמשיך ולתמוך בבת החסות הכושלת, שהייתה בור של משאבים ולא הוכיחה יכולת קיום עצמאית.
בכל הנוגע להתנהלות אל מול ישראל ניתן היה לצפות להתנהגות שונה - ישראל הוגדרה על ידי האמריקאים כמודל של בעלת ברית - מי שיכולה להביא תועלת אמיתית בשדה הקרב ולפעול באופן עצמאי. במהלך המלחמה באיראן האמריקאים לא הפסיקו להלל את שיתוף הפעולה עם ישראל ואת היכולת שישראל הפגינה.
המלחמה באיראן הייתה אינטרס אמריקאי לא פחות מישראלי. לאמריקאים חשבון דמים ארוך עם הרפובליקה האיסלאמית, וצורך דחוף לנטרל את הגורם המרכזי לחוסר היציבות במזרח התיכון, נטרול שיאפשר לה להפנות כוחות לזירה המרכזית במזרח אסיה מבלי לחשוש מהתלקחות מקבילה במזרח התיכון. במובן מסוים, איראן לאמריקאים היא מה שחיזבאללה לישראל - זירה משנית יחסית שנועדה להפריע בזמן התמודדות עם הזירה הראשית - סין, וכל זאת, עוד בטרם השיגה איראן גרעין. חולשת המשטר כפי שהתגלתה במחאות ינואר יצרה הזדמנות והצדקה קונקרטיות למתקפה, שאכן, לאחר דחיות, החלה בקול רעש גדול.
אך ברגע האמת, האמריקאים פשוט התקפלו. מי שיצאו למלחמה בדרישה ללא פחות מכניעה ללא תנאי, הסכימו בסוף למצב בו איראן, שצבאית וכלכלית נמצאת על הקרשים, קובעת את כללי הסיום. למציאות בה המשטר שהחל לחשב את קיצו לאחור, מוכתר כמנצח הגדול שיחזור לקבל את המשאבים שנדרשים לו כדי להמשיך ולדכא את העם שבשמו החלה ההסלמה. מי שיצאו למלחמה שנועדה להראות עד כמה חזקה ארצות הברית, ובכך לשגר מסר של עוצמה לזירות אחרות, הוכיחו שהם מחזיקים בצבא החזק בעולם, אך עם סבלנות אסטרטגית של ילד בגנון שדילג על ארוחת עשר.
ההסכם המסתמן עם איראן הוא רע, לא רק בשל תוכנו, לא רק בעוצמת הכניעה שבו, לא רק באיוולת האסטרטגית שבו, אלא גם במסר שהוא משדר - מנהיגת העולם החופשי אינה מסוגלת לשלם את המחיר הנדרש בשביל לנצח, גם כשהוא פעוט לאין שיעור מהמחיר שמשלמים אויביה. הדמוקרטיה החשובה בעולם מתומרנת ברגע האמת על ידי האינטרסים של דיקטטורות כמו פקיסטן, קטר וטורקיה, ולא על ידי הערכים שבשמם קמה. שכבעלת ברית, ארצות הברית היא מדינה שאינה עומדת במילתה לאורך זמן, ומי יודע כמה זמן תעמוד במילתה בכל הנוגע לבעלות ברית פחות דומיננטיות צבאית מישראל.
ארצות הברית הוכיחה שהיא עייפה ממלחמות, ולא מסוגלת לגלות נחישות אפילו להמשך מצור פשוט, שאינו דורש ממנה כמעט דבר. את המחיר של הפגנת החולשה הזו עלול לשלם העולם כולו. בעבר, הוכיחו האמריקאים שהם מסוגלים להתעורר ולעשות את הדבר הנכון, כמאמר הקלישאה, אחרי שמיצו את האפשרויות האחרות. לנו, מהפינה הקטנה שלנו בלבנט, נותר רק לקוות שהם לא יתעוררו כשכבר מאוחר מדי.