מתוך הטור של אבי בניהו במעריב אתמול:
שברתי השבוע את הראש בשאלה איך ייתכן שאין בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אדם כמו איתן הבר, שמעון שבס, אורי שני, שידבר איתו בארבע עיניים ויאמר לו: "אדוני, אתה לא עושה את ליל הסדר במלון 'וולדורף אסטוריה'. נתתי הוראה לבטל את ההזמנה, ואתה מוזמן לפטר אותי. אנחנו מדינה במלחמה, לוחמים נהרגים, יש חטופים במנהרות, משפחות יושבות שבעה, עקורים מדרום ומצפון לא בבתיהם - ואתה לא תלך ל'וולדורף אסטוריה' לעשות את הסדר. או שאתה ישן על מזרן בבור בקריה, או שאתה הולך לליל סדר עם החיילים בבסיס רעים או עם הטייסים בחצרים, או עם חיילים בודדים בבית החייל בירושלים, או שתשב בבית בשקט".
אין לידו אחד כזה. כל מי שהיה, פוטר או ברח. אין גם שר או שרה או אחר שיגידו לו שהמלך הוא עירום. כולם נבנו ושובצו בצלמו ובדמותו: פחדנים, צייתנים, שמקללים ומשמיצים מאחורי הגב, ומתחנפים למנהיג ולרעיה מלפנים.
יצא לי לשרת בעבר ליד ראשי ממשלה, שרי ביטחון ורמטכ"לים. רובם רצו להיות עם חיילים בליל הסדר, ואכן היו. סוניה ושמעון פרס כראש ממשלה, למשל, אירחו בביתם בליל הסדר שלושה חיילים בודדים, ללא מבשלות וללא משרתים. כשסיימו לסעוד, שמעון שטף את הכלים, וסוניה שוחחה עם החיילים. בסוף הערב באו לקחת חזרה את החיילים לבית החייל, וסוניה הפצירה בהם להישאר עוד ולקחת את האוטו הקטן שלה לטייל בארץ ולהחזיר לה בסוף החג.
אפילו אהוד ברק, שיצא לו שם של נהנתן, הסב עם רעייתו לליל הסדר עם חיילים בודדים במתקן האגודה למען החייל בגבעת אולגה, וכמוהו גם ראשי מדינה קודמים. הרמטכ"לים הולכים לרוב ליחידות הקרביות יותר לאורך הגבולות.
ואילו כאן, ראש הממשלה וראש קבינט המלחמה ורעייתו פורשים למלון היוקרה "וולדורף אסטוריה" ומביאים כמה חיילים בודדים לליל הסדר (לצילום כמובן), שבסוף הערב חוזרים ללון ביחידה או בבית החייל. ואני שובר את הראש ותוהה, עד כמה אפשר להשתין על העם המיוסר הזה מהמקפצה?
ומה לעזאזל ביקש מהם מפקד אוגדה 98? לא הרבה. רק שיהיו ראויים. הם לא.