נתחיל מהסוף, כל מה שמתרחש היום, לא קשור בשום צורה לשמאל ולמנהיגיו. מבחינתם האירוע היה צריך להסתיים עוד לפני רפיח, בתנאים הבאים:
- כל ראשי ציר הרשע חיים: סינוואר, נסארללה, וכל הצמרת של חמאס, חיזבאללה ואיראן.
- חיזבאללה במלוא כוחו ומלאי הטילים, חמוש עד צוואר, ערוך, דרוך ומוכן על קו הגבול בצפון, לפלישה.
- חמאס על כל הנהגתו, מיוצב שוב על קו הגבול בדרום, חמוש עד צווארו, ציר פילדלפי פתוח להברחות, והכל מוכן לביצוע טבח נוסף.
- המו״מ על החטופים עדיין נמשך תוך מלחמה פסיכולוגית מתמדת כנגד החברה הישראלית.
- איראן ככל הנראה כבר עם פצצות גרעין, ללא שום תשלום ומחיר שנגבה ממנה על השביעי באוקטובר.
- ואולי הגרוע מכל, המומנטום והשלהוב של הדמיון הערבי מוסלמי ביחס לאתוס הניצחון של החמאס והיכולת לכבוש חלקים מישראל שביעי באוקטובר.
- ישראל במצור פיזי ופסיכולוגי, בהמתנה והיערכות לקראת הפלישה הבאה שתגיע שוב, והפעם אחרי הפקת לקחים מהטעות של הפעולה העצמאית של החמאס.
זו המציאות שהיינו אמורים להיות בה כעת אם ההגה היה בידי יאיר גולן או יאיר לפיד. אלה לא ספקולציות כי אם מסקנה ריאלית שמבוססת על הצהרותיהם לאורך כל המלחמה, מאז השביעי באוקטובר. זו צריכה להיות נקודת המוצא של כל דיון ביחס למצבנו כיום.
כלומר, הביקרת שלהם על המציאות הבטחונית הנוכחית, מתחילה קודם כל מהתבססות על הישגי הממשלה עד כעת - הישגים שהם ניסו למנוע לאורך כל הדרך - ותפיסתם כנקודת המוצא למה שעוד צריך להשיג.
אבל אם הדברים היו תלויים בהם, ממילא לא היינו קרובים אפילו לנקודה הנוכחית. אז מותר להם להשתתף בדיון כי זו מדינה דמוקרטית אבל הוא בשום אופן לא רלוונטי אל מה שהם ממילא ביקשו להשיג מלכתחילה, שזה לא היה דבר מלבד תבוסה.
לעצם הענין, הסוף הטוב ביותר שיכולנו לקוות לו הוא קריסת המשטר האיראני וכל דבר שהוא פחות מזה, הוא כמובן פחות טוב, אבל קריסת המשטר, איננה בידי ישראל או ארה״ב למרות שהן פעלו כדי לסלול את הדרך לשם, והסוף בהקשר לזה עדיין איננו ידוע.
המטרות האחרות והריאליות קשורות כמובן בנטרול היכולות הגרעיניות והבליסטיות, וכאן המטרות הושגו הרבה יותר כמי שיכולנו לדמיין לפני השביעי באוקטובר. ושוב להזכיר, שאם הדברים היו בידי הנהגת השמאל, לא היתה שום אפשרות והיתכנות להגיע לנקודה הזו.
הלקח הגדול ביותר מהשנתיים וחצי האחרונות הוא הסבלנות. התמונה כרגע מעורפלת, מלאה בהודעות סותרות והרבה תעמולה. היינו כבר בהפסקות אש של שבועות וחודשים, שנראה היה כאילו הסיפור התייצב בצורה מסויימת, ואז הגיע השינוי.
לגבי שני הטיפשים לפיד וגולן, התרגלנו כבר שהיכולת שלהם להבין את המציאות ולהסיק לגביה את המסקנות האסטרטגיות הנכונות, פשוט לא קיימת, לא עבורם, ולא עבור העדר שנוהה אחריהם (או שהם נוהים אחריו, קשה להחליט). שיפוט המציאות שלהם מתבצע אך ורק דרך הפריזמה של שינאת נתניהו, ולכן הם נכשלו לאורך כל הדרך בפרשנות ובתחזיות.
כעת, סבלנות והמתנה בנקודה שהיא הרבה הרבה יותר טובה מזו שהיינו בה לפני השביעי באוקטובר.