לפני שכל מיני גורמים יספרו לנו על ההישגים הנפלאים של ההסכם המתגבש, ראוי לזכור כמה עובדות בסיסיות:
א. המלחמה שהחלה ב־28 בפברואר לא נועדה להביא להסכם על דילול מלאי האורניום של איראן. מטרתה המוצהרת הייתה להביא לקריסת המשטר האיראני. ישראל לא חיסלה, לראשונה בתולדותיה, מנהיג של מדינה ריבונית כדי להגיע בסופו של דבר להסכם גרעין משופר.
ב. בשורה התחתונה, ואיך שלא נסובב זאת, המשטר באיראן צפוי לצאת מההסכם הזה מחוזק – כלכלית, מדינית ואזורית. די להביט בהתקרבות הגוברת בין איראן לבין מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, כדי להבין שהמשטר בטהרן רחוק מאוד מבידוד.
ג. חשוב לזכור שרוב ה"וויתורים" האיראניים המוצגים כיום כבר היו על השולחן בפגישה בג'נבה לפני המלחמה, כאשר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הציג אותם בפני סטיב ויטקוף. איראן לא מוכנה לדון בהגבלת תוכנית הטילים שלה, לא בתמיכתה בשלוחותיה האזוריות ולא במרכיבי הכוח האחרים שלה. בפועל, לא נותרה ברירה אלא להתמקד בסוגיית הגרעין בלבד, מתוך ההבנה שעדיף הסכם שמרחיק את איראן מפצצה בטווח הקרוב, גם אם הוא מחזק את המשטר, מאשר המשך לחץ שעלול לדחוף את טהרן להחלטה לרוץ לנשק גרעיני.
ד. ההסכם הוא תוצאה ישירה של הכישלון האסטרטגי של המערכה. לאחר חודשים של לחימה, הממשל האמריקני נותר ללא פתרון לסוגיית מצרי הורמוז וללא יכולת לכפות על איראן ויתור על מלאי האורניום המועשר שבידיה. ההישגים המבצעיים המרשימים של המערכה נבלעים בתוך אותו כישלון אסטרטגי רחב יותר.
ה. חמור מכך, עצם קיומו של הסכם עקרונות והקלות כלכליות אינו מבטיח כלל שיושג הסכם גרעין סופי. לא ברור אם לארצות הברית יהיה בעתיד הרצון לחזור לאיום צבאי, כאשר כבר כיום היא אינה מגלה נכונות לכך. במבט קדימה, ספק גדול אם ממשלים עתידיים יהיו מוכנים לחזור להרפתקה מהסוג הזה.
ו. נכון לעכשיו, שום דבר עדיין לא סגור עד שהכול ייחתם, וטראמפ עוד עשוי לשנות כיוון. אולם גם אם יעשה זאת, קשה לראות אילו חלופות טובות יותר עומדות בפניו. במצב הנוכחי, ההסכם נראה כהמחשה של הפער שבין הצלחות טקטיות ומבצעיות לבין כישלון אסטרטגי. ומי שמביט על התוצאה הכוללת מתקשה להתעלם מהשאלה מי באמת יצא כשידו על העליונה.
מהר האיראנית:
"פרטים חדשים על טיוטת ההסכם בת 14 הנקודות בין איראן לארה"ב: ההסכם כולל את התחייבות ארה"ב להסיר סנקציות, להסיג את כוחותיה מסביב לאיראן, להסיר את המצור הימי, לפתוח מחדש את מיצר הורמוז, להסיר את סנקציות הנפט ולשחרר כספים איראניים מוקפאים. ארה"ב נדרשת להציג תוכנית לשיקום כלכלת איראן, בעוד שהמשא ומתן הסופי בין שתי המדינות צריך להיות בנושאים גרעיניים וכלכליים, מבלי לדון בתוכנית הטילים של איראן. טיוטה זו צריכה לעבור גיבוש סופי במוסדות הרלוונטיים".